וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָאֱמֶת אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם עֲצָתָם, נֶחֱקָק בּוֹ אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נא): הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ אֱמֶת, בַטּוּחוֹת וּבְסָתוּם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.
כִּי הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין וְזִוּוּג. וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצוֹת מֵרְשָׁעִים, הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין בִּקְלִפָּה. הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (בראשית ג) לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין. עֲצוֹת הַנָּחָשׁ שֶׁקִּבְּלָה הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין, וְעַל־יְדֵי נִשּׂוּאִין הִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא. וּבְמַעֲמַד הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן (שבת קמו. עיין רש"י שם), כִּי שָׁם קִבְּלוּ תַּרְיָ”ג עֲטִין דִּקְדֻשָּׁה (זוהר יתרו דף פב:), וְהָיְתָה לָהֶם נִשּׂוּאִין בִּקְדֻשָּׁה. וְלָמָּה נִקְרָא עֵצָה בִּבְחִינַת נִשּׂוּאִין, כִּי הַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת (ברכות סא.), וּכְלָיוֹת הֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה, כְּלֵי הַזֶּרַע. נִמְצָא, כְּשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצָה מֵאָדָם, כְּאִלּוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנוּ זֶרַע, וְהַכֹּל לְפִי אָדָם, אִם רָשָׁע אוֹ צַדִּיק. וּבִשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה מַתִּישׁ כֹּחַ (סנהדרין כו:), וְנִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, כִּי הֵם תַּרְיָ”ג עֲטִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח): לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. וְעֵצוֹת הֵם בִּמְקוֹם נִשּׂוּאִין, בְּחִינַת זִוּוּג הַמַּתִּישׁ כֹּחַ, וַעֲצַת הַצַּדִּיק הוּא כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת.
וְזֶה פֵּרוּשׁ (ירמיה ב): וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה י): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. וְעַל־ יְדֵי מָה. עַל־יְדֵי: כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת (שם בירמיה סיום הפסוק “ואנכי נטעתיך” הנ”ל) – עַל־יְדֵי עֲצַת הַצַּדִּיקִים תָּבוֹא לָאֱמֶת, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִקְרֵאת אֱמוּנָה, כַּד אִתְחַבַּר בָּהּ אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה כַּנַּ”ל, כִּי הוּא מְקַבֵּל טִפֵּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק עַל־יְדֵי עֵצָה שֶׁמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְזֶה: הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ, בַטּוּחוֹת, בַּכְּלָיוֹת חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבֵּל טִפֵּי הַמֹּחַ, טִפֵּי הַשֵּׂכֶל, עַל־יְדֵי עֵצָה שֶׁאֲקַבֵּל מֵהֶם, וְאָז אֶזְכֶּה לָאֱמֶת, כִּי הַטִּפֵּי הַשֵּׂכֶל נִקְרָא: כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת: