כָּל הַתַּאֲווֹת מְכֻנּוֹת קְלִפּוֹת וּמוֹתָרוֹת. הַיְנוּ, כָּל צָרְכֵי הַגּוּף שֶׁאָדָם מִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶם, וּבְעִקָּר בְּשִׁעוּר מֵעַל לַנִּצְרָךְ לְקִיּוּם גּוּפוֹ, כְּגוֹן אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, מַלְבּוּשִׁים, וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאָדָם מִתְאַוֶּה לָהֶם, בְּשִׁעוּר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לוֹ, רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתוֹ חוֹשֵׁק הוּא בְּהָרְחָבוֹת אֵלּוּ. כִּי בֶּאֱמֶת יָכוֹל הַגּוּף לְּהִתְקַיֵּם גַּם בְּלִי תַּאֲווֹת, אַדְּרַבָּה, כְּכָל שֶׁיַּפְחִית מִגּוּפוֹ תַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת, כֵּן יִיטַב לוֹ, כַּמּוּבָא בְּסִפְרֵי הָאֱמֶת, וְכֵן מְבוֹאָר בְּסִפְרֵי רְפוּאָה, שֶׁרִבּוּי תַּאֲווֹת וְרִבּוּי הָרְחָבוֹת מַזִּיקִים לָאָדָם. וְכֵן רוֹאִים בְּחוּשׁ, כִּי אָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת תַּעֲנוּגִים וְהָרְחָבוֹת, טוֹב לוֹ יוֹתֵר וְגַם בְּרִיאוּתוֹ מְשֻׁפֶּרֶת יוֹתֵר.
וּבִפְרָט אָדָם הַמֵּבִין אֶת הָאֱמֶת וְרוֹצֶה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיַּהֲדוּת, בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, יִיטַב לוֹ בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּתֵּן לְגוּפוֹ רַק אֶת הַהֶכְרֵחִי לְקִיּוּמוֹ. וְכַאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרוֹת הַתַּאֲווֹת עַל הָאָדָם, כְּלוֹמַר, הַקְּלִפּוֹת מִתְגַּבְּרוֹת עַל הַקְּדֻשָׁה הַמְצוּיָה בְּכָל יְהוּדִי שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ, שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלוֹקִי מִמַּעַל, וְהַתַּאֲווֹת הֵן קְלִפּוֹת, מוֹתָרוֹת (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה), וְהַגְּדוֹלוֹת מֵהֵן בְּיוֹתֵר הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כַּאֲשֶׁר שְׁאָר הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכוֹת אַחֲרֵיהֶן, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים לְמַעְלָה מִן הַמִּדָּה, מִתְעוֹרְרוֹת כָּל הַתַּאֲווֹת. וְכַאֲשֶׁר תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָאָדָם, מוֹשְׁכוֹת הֵן אֶת הַדִּבּוּר לְגָלוּת, הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְכוּ'.
הָעֵצָה וְהַתִּקּוּן כְּנֶגֶד הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת הֵם תַּעֲנִית וְהַרְחָקָה בֶּאֱמֶת מִתַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר כִּי הִתְרַחֲקוּת מִתַּאֲווֹת וּמִמּוֹתָרוֹת, קַלָּה לְאֵין שִׁעוּר מִתַּעֲנִית, וּמְסַיַּעַת לְבַטֵּל תַּאֲווֹתָיו שֶׁל אָדָם, כְּתַעֲנִית מַמָּשׁ. וּמוּבָא בְּכַמָּה סִפְרֵי אֱמֶת, שֶׁבְּכַמָּה פְּרָטִים הַהִתְרַחֲקוּת מִתַּאֲווֹת וּמִמּוֹתָרוֹת טוֹבָתָהּ מְרֻבָּה מִתַּעֲנִית.
וְכַאֲשֶׁר מְּקַיְּמִים עֵצָה זוֹ (הַמְבֹאֶרֶת לְמַעְלָה), הַיְנוּ תַּעֲנִית וְהַרְחָקָה מִתַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת, עַל־יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר, וְאֶפְשָׁר לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת - לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְקֵרוּב אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם עֵצָה זוֹ, כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף זֶה, מַאֲכָלוֹ חָשׁוּב וְיָקָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים, וּמִתְהַוֶּה "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין", כַּמְבוֹאָר בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם פֵּרוּשׁ נִפְלָא עַל זֶה. (תורה סב, ה)