יט

עִקַּר הָאֲכִילָה הוּא כְּדֵי לָתֵת 'אִמְרֵי שֶׁפֶר', הַיְנוּ לְהַכִּיר חֲסָדָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְהַלְּלוֹ עַל כָּךְ, שֶׁזֶּה נִקְרָא "אִמְרֵי שָׁפֶר", כַּמְבוֹאָר בַּתַּרְגּוּם עַל הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית מט, כא) "הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר", וּבְכֹחַ הָאֲכִילָה יָכוׂל לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, בִּתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֹאת יַחְשֹׁב הָאָדָם בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה וּבְשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בִּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף, כְּלוֹמַר, יַחְשׁוֹב כִּי הוּא אוֹכֵל וְכוּ' בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כֹּחוֹת לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה). וּמִי שֶׁמְּקַיֵּם זֹאת, חֲשׁוּבָה אֲכִילָתוֹ כִּקְטֹרֶת, וְהוּא זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, כִּי הוּא מַכִּיר תָּמִיד אֶת הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה הוּא תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, כְּלוֹמַר שָׂמֵחַ בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהֵם עִקַּר הַשִּׂמְחָה, וּמִמַאֲכָלוֹ נַעֲשָׂה כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים גַּם לְפַרְנָסָה קַלָּה. (תניינא טז)