יח

עַל־יְדֵי קַבָּלַת תּוֹכֵחָה וּמוּסָר מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶּׁבִּיכוֹלְתוֹ לְהוֹכִיחַ יְהוּדִים כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָם אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי תּוֹכֵחָה וּמוּסָר, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי מוּסָרוֹ, אָסוּר לוֹ לְהוֹכִיחַ אֲחֵרִים, כִּי מוּסָר וְתוֹכֵחָה שֶׁאֵינָם מְחַיִּים - עֲלוּלִים לְהַזִּיק חַס וְשָׁלוֹם (כַּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן ח', בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכֵחָה"). אֲבָל כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים מוּסָר מִפִּי צַדִּיק אֲמִתִּי, עַל־יְדֵי זֶה מַגְבִּירִים מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא עַל מְזוֹנָא דְּגוּפָא, וּמִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְעִסּוּק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵלּוּ הֵם מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וָעֹז מְהַגֵּרוּי וְהַחֵשֶׁק לְתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם מְזוֹנָא דְּגוּפָא. (תניינא ח, א)