צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת, בְּלִי שׁוּם דְּאָגָה וְעַצְבוּת. כִּי מַעֲלַת הַשַּׁבָּת וּקְדֻשָּׁתָהּ גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד, כַּמְבוֹאָר בְּכָל סִפְרֵי אֱמֶת, וּבִפְרָט בְּסֵפֶר "רֵאשִׁית חָכְמָה", בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה. וּכְדַאי וְרָאוּי לְעַיֵּן שָׁם בִּדְבָרִים אֵלּוּ עַל אוֹדוֹת גֹּדֶל הַשַּׁבָּת וַחֲשִׁיבוּתָהּ, בִּכְדֵי לְהִתְעוֹרֵר בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן אַדִּיר לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּרֹב שִׂמְחָה, כִּי עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ הִיא הַהִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה וּמְנִיעָה מֵעַצְבוּת וּדְאָגָה.
וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנוּגֵי שַׁבָּת, הֵן בָּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הֵן בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, כְּפִי הֶשֵּׂג הַיָּד. אֲבָל צָרִיךְ לְכַוֵּן בַּכֹּל שֶׁיִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, וְצָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל עִנְיַן לִכְבוֹד שַׁבָּת בֶּאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מֵחֲמַת תַאֲוָה, וְלֹא לְהִתְלַבֵּשׁ בְּבִגְדֵי כָּבוֹד מֵחֲמַת גֵּאוּת אוֹ כְּבוֹד עַצְמוֹ חָלִילָה. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ כֻּלָּהּ רוּחָנִיּוּת, כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת, לֹא כַּאֲכִילַת יְמֵי הַחוּלִין. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַמִּתְחַזֵּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת, כִּי עִקַּר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת הוּא הַהִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה, וְהַמְּנִיעָה מֵעַצְבוּת וּדְאָגוֹת, כָּאָמוּר: (תניינא יז)