ל

כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹוקֶת עַל הָאָדָם, אֶפְשָׁר לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם מִמַּדְרֵגָתוֹ. הַיְנוּ שֶׁבִּגְלָל הַמַחֲלֹוקֶת עָלוּל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם מִן הָאֱמֶת וּמִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הַשַּׁיֶּכֶת לוֹ. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, שֶׁלֹּא יִדַּח מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ עַל־יְדֵי הַמַחֲלֹוקֶת: (תורה רנח)