כט

עַל־יְדֵי מַחֲלֹוקֶת נוֹפְלוֹת מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים בְּדַעַת הַכְּשֵׁרִים. הַיְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים וּכְפִירָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הִיא שְׁתִיקָה. הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יְחַפֵּשׂ תֵּרוּצִים אֲפִלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְאוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּכְפִירוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת דַּעְתּוֹ. כִּי עַל־יְדֵי הַתֵּרוּצִים שֶׁמְּנַסֶּה לְתַרְצָם, יְכוֹלוֹת הַכְּפִירוֹת לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר, רַק יִמְסֹר אֶת הַמִּלְחָמָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁיַּרְבֶּה לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצִּילוֹ מִן הַכְּפִירוֹת וּמִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, וְיָסִיר אוֹתָם מִמֶּנּוּ: (תורה רנא)