יח

אוֹתוֹ אָדָם אֲשֶׁר דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו וְהוּא בְּצָרָה חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהִנָּצֵל מִן הַיֵּצֶר הָרַע. כִּי בְּעֵת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, יֵצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, כִּי בְּעֵת צָרָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, יֵצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמְבִיאוֹ לְכַעַס וּלְעַצְבוּת, וּלְהִתְרַעֵם עַל הַהַשְׁגָּחָה, וְלִפְעָמִים לִכְפִירוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַיְנוּ לְהִתְכַּחֲשׁוּת לְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁהִיא גְּרוּעָה מִכָּל הַפְּגָמִים. כִּי עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרַע הוּא מִגְּבוּרוֹת וְדִינִים, וְצָרוֹת וְיִסּוּרִים נוֹבְעִים גַּם כֵּן מִגְּבוּרוֹת וְדִינִים, שֶׁלָּכֵן בְּעֵת צָרָה, הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע גְּדוֹלָה מְאֹד. לָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי חַס וְשָׁלוֹם בְּצָרָה, צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּצִּילוֹ הֵן מִן הַצָּרָה, הֵן מִן הַיֵּצֶר הָרַע שֶּׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בָּעֵת הַהִיא, כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף זֶה. (תורה ע"ב)