כד

עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב. כִּי הָאָדָם שֶּׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ פּוֹחֵד מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר, וְיָכוֹל לִפְעוֹל גְּבוּרוֹת נוֹרָאוֹת וְלִכְבֹּשׁ מִלְחֲמוֹת חֲזָקוֹת עַל־יְדֵי חוֹזֶק וְאֹמֶץ לִבּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר וְרָץ לַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר. וְכֵן הוּא מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדַת ה', הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי מִתְגַּבְּרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת קָשׁוֹת, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁל פַּרְנָסָה וּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן מִצַּד עַצְמוֹ, הֵן מִבְּנֵי בֵּיתוֹ, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו מְנִיעוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו כְּפִירוֹת, שֶׁהֵן הַמְּנִיעָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר. כִּי הַמְּנִיעָה הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּן - הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ, כַּמְבוֹאָר בַּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (תניינא מו). אַף עַל פִּי כֵן, אִם יִתְחַזֵּק בְּלִבּוֹ וּבְדַעְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית וּבַאֲרִיכוּת אַפַּיִם (כַּמְבוֹאָר בֶּאֱמֶת וֶאֱמוּנָה סָעִיף ל"ד), בְּוַדַּאי לֹא יִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה וּמִפְּנֵי שׁוּם מִלְחָמָה, וְזֹאת צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁלַּכֹּחַ וְלַהִתְחַזְּקוּת הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת. וּמִי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבּוֹ (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה), יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד. (תורה רמט, תניינא מג)