כט

אָסוּר לְאָדָם לְהִתְיָאֵשׁ, הַיְנוּ אָדָם שֶׁהִתְרַחֵק מִיַּהֲדוּת, אָסוּר לוֹ לְהִתְרַפּוֹת וְלִנְהֹג חַס וְשָׁלוֹם הֶפְקֵר לְגַמְרֵי. וַאֲפִלוּ כְּשֶׁנָּפַל לְמָקוֹם תַּחְתּוֹן מְאֹד, אֲפִלוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁנָּפַל לַעֲווֹנוֹת רַבִּים, פְּגָמִים וּמַעֲשִׂים רָעִים, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם, הַיְנוּ לְהִתְרַפּוֹת לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. רַק צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁגַּם מִן הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה בְּיוֹתֵר אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵּא עוֹלָם. וְהֵיכָן שֶׁאָדָם מָצוּי, צָרִיךְ לִזְכֹּר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָרוֹב אֵלָיו וְרוֹאֶה כָּל מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מְקוֹם הִמָּצְאוֹ, וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִלַּעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ.

וְצַדִּיק הָאֱמֶת מֻכְתָּר בְּשֵׁם "צַדִּיק", רַק כַּאֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לְהַחֲיוֹת לְחַזֵּק וּלְעוֹרֵר אֶת הַנְּפוּלִים וְהָרְחוֹקִים, וּלְגַלּוֹת לָהֶם, הַיְנוּ לְהַכְנִיס בָּהֶם אֱמוּנָה וְדַעַת אֲמִתִּית, שֶׁיַּאֲמִינוּ וְיַרְגִּישׁוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָרוֹב אֲלֵיהֶם בַּמָּקוֹם בּוֹ הֵם נִמְצָאִים, כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵּא עוֹלָם, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה. וְכֵן צָרִיךְ "צַדִּיק הָאֱמֶת" לָדַעַת לְהַרְאוֹת, לַאֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה, הַיְנוּ לוֹמְדִים חֲכָמִים וַחֲסִידִים, לְהָבִין שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מִגְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּבְעִנְיַן זֶה, הַיְנוּ לְהוֹכִיחַ לִגְדוֹלִים וְלוֹמְדִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וּמִצַּד שֵׁנִי, לְהַכְנִיס לִרְחוֹקִים וּנְפוּלִים אֱמוּנָה וָדָעַת, וּלְעוֹרְרָם וְלַהֲרִימָם מִשִּׁפְלוּתָם, בְּעִנְיַן זֶה מְצוּיָה חָכְמָה רַבָּה וְשֵׂכֶל אֲמִתִּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָרְשָׁם כְּלָל. (תניינא ז, ז. סח)