יא

יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, זָכָה בְּגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ לְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְעֹמֶק הַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט וְשֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, וְעַל כֵּן תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהוּא בְּעֵת הַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר, כִּי הוּא מֵאִיר בְּלֵב יִשְׂרָאֵל - שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק גַּם כֵּן לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאַבֵּד (אין רצון טוב שנאבד). וְזֶה תִּקֵּן בְּעֵת שֶׁזָּכָה לִפְגֹּעַ בַּמָּקוֹם הַהוּא, שֶׁהוּא מְקוֹם בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְשָׁם זָכָה לְהַשִּׂיג בִּשְׁלֵמוּת עֹצֶם מַעֲלַת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁאֲפִלּוּ הִתְעוֹרְרוּת כָּל דְּהוּ, מֵאֵיזֶה בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה שֶׁהוּא אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת יַעֲקֹב מַשְׁגִּיחַ עַל זֶה וּמְקַבֵּץ וּמְאַסֵּף הַכֹּל וּבוֹנֶה מִזֶּה בִּנְיָנִים נִפְלָאִים, (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים), עַל כֵּן תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁאֲפִלּוּ בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה וַאֲפֵלָה מַמָּשׁ יִתְעוֹרֵר הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי", כִּי גַּם צְעָקָה מֵהַשְּׁאוֹל תַּחְתִּית אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם. (שָׁם אוֹת פב, פט)