י

לִפְעָמִים הָאָדָם בְּקַטְנוּת כָּזֶה, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָרִים קוֹלוֹ כְּלָל. אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִתְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וִיקַיֵּם: "וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי.. וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף", שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ הַשֵּׁם – מֵעִמְקֵי עֲמָקִים", פְּנִימִיּוּת הַלֵּב, בְּחִינַת: "צָעַק לִבָּם אֶל הַשֵּׁם". (שָׁם ז', אוֹת כ"ז)