ד

וְזֶה בְּחִינַת וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְכוּ' (בְּרֵאשִׁית מט, א). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (שָׁם), שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת קֵץ הַגְּאֻלָּה וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה וְכוּ', וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחֵרִים. וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁדִּבֵּר אַחַר־כָּךְ הָיָה מֵעֵין זֶה שֶׁהֶעֱלִים וְהִסְתִּיר בְּתוֹךְ דְּבָרָיו סוֹד הַקֵּץ, [כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם בְּדַף רל"ד: 'גָּלֵי וְסָתֵים' וְכוּ'], הַיְנוּ כִּי יַעֲקֹב רָאָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכֻלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, סָבַר, שֶׁכְּבָר יוּכַל לְגַלּוֹת קֵץ הַגְּאֻלָּה, אֲבָל הַשְּׁכִינָה נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ, כִּי קֵץ הַגְּאֻלָּה הוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת וְסָתוּם מֵעֵין כֹּל, וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ וּלְקָרְבוֹ כִּי אִם עַל־יְדֵי קִבּוּץ הָרְחוֹקִים דַּיְקָא, כִּי הָעִקַּר הַמַּעֲלָה הוּא כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ נֶפֶשׁ חָדָשׁ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָחוֹק, וְעַכְשָׁו קֵרְבוּהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ - שֶׁיִּתְוַסֵּף וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה שָׁכֵן אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, זֶהוּ עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ סז:), וּבִפְרָט בִּדְבָרֵינוּ (סִימָנִים י, יד), שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ'.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר־כָּךְ: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב" וְכוּ'. וּבִתְחִלָּה אָמַר "הֵאָסְפוּ", וְהַחִלּוּק בֵּין אֲסֵפָה לְקִבּוּץ הוּא, כִּי אֲסֵפָה נֶאֱמָר עַל אֲסֵפַת הַקָּהָל שֶׁאֵינָם רְחוֹקִים מְאֹד זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ (בַּמִּדְבָּר יא, טז): "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'. וְכֵן (שְׁמוֹת ג, טז): "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" וְכוּ', אֲבָל שֵׁם קִבּוּץ נֶאֱמָר עַל קִבּוּץ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד בִּקְצֵה הָאָרֶץ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ל, ד): "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" וְכוּ'. וְכֵן (יְשַׁעְיָה נו, ח): "מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו" (עַיֵּן כְּלִי יָקָר בְּרֵאשִׁית מט). וְעַל־כֵּן בִּתְחִלָּה אָמַר יַעֲקֹב לְשׁוֹן אֲסֵפָה - הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְכוּ', שֶׁסָּבַר שֶׁעַל־יְדֵי הָאֲסֵפָה לְבַד שֶׁל בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְגַלּוֹת וּלְקָרֵב קֵץ הַגְּאֻלָּה, אֲבָל הַשְּׁכִינָה נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ, וְאָז הֵבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא הַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֲסֵפָה לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱסֹף הַצַּדִּיקִים לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְכָל עִכּוּב הַגְּאֻלָּה וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי רַחֲמָנוּתוֹ עַל כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהַּ וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָרְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיִתְוַסְּפוּ עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ', וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר־כָּךְ לְשׁוֹן קִבּוּץ - הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ וְכוּ', שֶׁאָמַר: 'עַתָּה אֲנִי מֵבִין שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת הִקָּבְצוּ' וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁיִּקָּבְצוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד הַנִּקְרָאִים נִדָּחִים, בְּחִינַת מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת (שָׁם כז, יג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ' וְהַנִּדָּחִים" וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹסְפוֹת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה רְחוֹקִים שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִכְמְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם - כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת קַטְנוּת, בְּחִינַת עִבּוּר (סִימָן כא), וְאָז עִקַּר הַמִּלְחָמָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית כה, כו): "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו", שֶׁהָיָה לוֹחֵם עִמּוֹ מִבִּטְנוֹ, וְכֵן עִם שָׂרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם לב, כה): "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" וְכוּ'. הַיְנוּ בְּחִינַת הָרְחוֹקִים מְאֹד, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קַטְנוּת, הֵם נִקְרָאִים בְּחִינַת 'בְּנֵי יַעֲקֹב', וְאוֹתָם צְרִיכִים לְקַבֵּץ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמָּקוֹם שֶׁהוּא, בְּחִינַת הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב - שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְיָשׁוּבוּ אֶל ה'. וְזֶהוּ וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם - כִּי אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיִתְקָרְבוּ אֶל הָאֱמֶת, אָז נִקְרָאִים בְּחִינַת 'יִשְׂרָאֵל' - שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁנִּצַּח אֶת שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁאָז נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית לב, כט): "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי שֶׁיִּצְטָרְפוּ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים רַבִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּרַמֵּז עַל כְּלָלִיּוּת שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁשִּׁים רִבּוֹא נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי קֹדֶשׁ (מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת וָאֶתְחַנַּן אֹפַן קפו): שֶׁ יִּשְׂרָאֵל הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת יֵ' שׁ שִׁ' שִּׁים רִ' בּוֹא א' וֹתִיּוֹת לַ' תּוֹרָה, וְכַנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב.