נד

אָמַר: לִכְנֹס אֶצְלִי וּלְהִתְקָרֵב אֵלַי הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ בָּנַי עַצְמָם. וְכִי יֵשׁ יוֹתֵר מְקֹרָב מִבָּנִים; אֲפִלּוּ הֵם כָּל אֵימַת שֶׁרוֹצִים לִכְנֹס אֶצְלִי, יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה בִּלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וְכַיּוֹצֵא. וְהָעִקָּר בִּשְׁעַת הַהַתְחָלָה. וְכָל זְמַן שֶׁנִּקְרָא הַתְחָלָה אָז הוּא קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב, וְגַם אַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, אַךְ בַּהַתְחָלָה, כָּל זְמַן שֶׁנִּקְרָא הַתְחָלָה, הוּא דָּבָר נִמְנָע וְקָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד לִכְנֹס וּלְהִתְקָרֵב: שם, שיח.