ח

אֵלּוּ הַמְקֹרָבִים בֶּאֱמֶת לְהַצַּדִּיק וְהָרַב הָאֱמֶת, וּבְקִיאִים מְאֹד בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ וּמְבִינִים הָרְמָזִים שֶׁבָּהֶם, אֲזַי יְכוֹלִים לִמְצֹא דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל הַשִּׂיחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁיִּלְמְדוּ וְיָבִינוּ מִכֻּלָּם חָכְמוֹת וְעֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּכָל הַשִּׂיחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה נֶעֱלֶמֶת, רַק שֶׁצְּרִיכִין לָתֵת לֵב לָזֶה וְלִהְיוֹת בָּקִי הֵיטֵב בְּחַדְרֵי תּוֹרָה שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ. וְאָז הוּא יָכוֹל לִלְמֹד מִכָּל אָדָם בִּבְחִינַת 'אֵיזֶהוּ חָכָם הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי' (אבות ד'), כִּי בְּכָל הַשִּׂיחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הוּא מוֹצֵא בָּהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה. גַּם עַל יְדֵי הָרְמָזִים הַנַּ"ל זוֹכֶה לִהְיוֹת אֶרֶךְ אַפַּיִם וְגִבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הל' נטילת ידים לסעודה ו'. אות נו): אוצר היראה, צדיק לב.