וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שְׁבוּעוֹת לא.): "וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּעַמָּיו" (יְחֶזְקֵאל יח, יח), 'זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה'. כִּי הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ הַמִּשְׁפָּט, וּכְשֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ הַמִּשְׁפָּט בְּאֵיזֶה דָּבָר - זֶהוּ בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁמֵּהֶם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים. וְעַל־כֵּן כָּל אֵלּוּ שֶׁנִּמְסָר וְנִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם הַמִּשְׁפָּט לַעֲשׂוֹת דִּין בָּאָדָם, הֵם נִקְרָאִין חִיצוֹנִים וּמַזִּיקֵי עָלְמָא, כִּי מֵאַחַר שֶׁנָּפְלָה הַיִּרְאָה שֶׁלְּמַעְלָה עַל־יְדֵי פְּגַם הַמִּשְׁפָּט וְנִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים חִיצוֹנִיִּים - מִזֶּה יֵשׁ לְהַקְּלִפּוֹת יְנִיקָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר יְנִיקָתָם מִקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְלַבֵּשׁ בַּמֶּה שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָז יִתְגַּבְּרוּ הֵם, חַס וְשָׁלוֹם, וְחַס וְשָׁלוֹם, יִהְיֶה דִּין אַכְזָרִי, חָלִילָה, כִּי "אַכְזָרִים הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ" (יִרְמְיָה נ, ב). וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ - כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִמְסָר הַדִּין לְמִי שֶׁיִּהְיֶה נִמְסָר, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל כֹּחַ הַמִּשְׁפָּט מֵהַתּוֹבֵעַ וְלִתְבֹּעַ אֶת הַנִּתְבָּע וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁפָּט כַּדָּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִקְרָא 'לֹא טוֹב עָשָׂה', כִּי בְּוַדַּאי הוּא לֹא טוֹב, מֵאַחַר שֶׁנִּמְסַר וְנִשְׁתַּלְשֵׁל הַמִּשְׁפָּט לְאַחֵר - שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִרְאָה הַנְּפוּלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים מַזִּיקֵי עָלְמָא, שֶׁכָּל כֹּחָם מִיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן נִקְרָא: 'לֹא טוֹב עָשָׂה', כַּנַּ"ל: