יד

וְזֶהוּ (מִשְׁלֵי ל, ח): "רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי", "לֶחֶם חֻקִּי" דַּיְקָא, כִּי צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ חֹק, שֶׁלֹּא לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיוֹת מִפְּנֵי מָה חָסֵר לוֹ עֲדַיִן זֶה הַמַּלְבּוּשׁ, אוֹ כְּלִי זֹאת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם חֶסְרוֹנוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת כַּנַּ"ל, אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת אִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם בְּשׁוּם אֹפֶן לְמִי שֶׁנִּכְנָס בְּאֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לוֹ וִיתֹרַץ לוֹ אֵיזֶה קֻשְׁיוֹת, קָשֶׁה לוֹ קֻשְׁיוֹת אֲחֵרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חֲזָקִים יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, כִּי יֶחְסַר לוֹ חֶסְרוֹנוֹת יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, כְּגוֹן כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּבִנְיָנִים וְאַרְמוֹנִים וּכְלֵי בַּיִת הַרְבֵּה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּלִי שִׁעוּר, וּבְכָל פַּעַם יִדְמֶה לוֹ שֶׁחָסֵר לוֹ בֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַדְּבָרִים, וּכְאִלּוּ הֵם מֻכְרָחִים לוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ בִּלְעָדָם. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּרֹב בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה לוֹ מֵאָה אֲדוּמִים וְלֹא הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ לִדְאֹג עַל שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה מַרְגָּלִיּוֹת לְאִשְׁתּוֹ אוֹ מְנוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף, רַק שֶׁהָיָה דּוֹאֵג שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֶּגֶד נָאֶה לְשַׁבָּת, שֶׁגַּם זֶה קָשֶׁה לַעֲשׂוֹת מִסַּךְ כָּזֶה, וְאַחַר־כָּךְ הִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁהִרְוִיחַ פִּתְאֹם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אֲדוּמִים, וַאֲזַי תֵּכֶף יֶשׁ לוֹ דְּאָגוֹת וּקְטָטוֹת בְּבֵיתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁאִשְׁתּוֹ רוֹצָה שֶׁיִּקְנֶה לָהּ מַרְגָּלִיּוֹת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר הֶכְרֵחִיּוּת שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ לוֹ עַתָּה, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם, כִּי אִם יִתֶּן לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ עוֹד, יִקְשֶׁה לוֹ עוֹד קֻשְׁיוֹת אֲחֵרוֹת חֲזָקוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכַנַּ"ל.

עַל־כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ חֹק, בִּבְחִינַת "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי", וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִקְרֵאת הַפַּרְנָסָה בִּלְשׁוֹן 'חֹק', כִּי חֹק הוּא דָּבָר שֶׁאֵין מְבִינִים אוֹתוֹ וְאָסוּר לְהַקְשׁוֹת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יט, א): 'חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרָיו', כִּי כָּךְ צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, וּלְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁה' חוֹנֵן אוֹתוֹ, אִם בְּלֶחֶם וּמַיִם אִם בְּאֵיזֶה מַלְבּוּשׁ פָּחוּת. וְאִם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לוֹ אֵיזֶה מָמוֹן אוֹ עֲשִׁירוּת אוֹ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, לְעוֹלָם אַל יַהֲרֹס מַצָּבוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל יוֹתֵר, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַכְשָׁו שֶׁחָסֵר לוֹ זֶה הַדָּבָר הַמֻּכְרָח, כִּי יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְפִי מַעֲשָׂיו וְאֵיךְ יָעִיז פָּנָיו לִדְאֹג עַל יוֹתֵר, כִּי לְפִי מַעֲשֵׂינוּ גַּם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ גַּם־כֵּן אֵין אָנוּ רְאוּיִים, וְהַכֹּל בְּחַסְדּוֹ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קלו, כה): "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". עַל־כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ חֹק, בְּחִינַת "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי", כִּי הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן מֵהַמַּקִּיפִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁשָּׁם צְרִיכִין לִשְׁתֹּק וְלִבְלִי לִכְנֹס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְתָרְצָם בְּתוֹךְ הַזְּמַן שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁתֹּק וְלִבְלִי לְהַרְהֵר בָּהֶם כְּלָל שֶׁזֶּהוּ חֻקָּה, כַּנַּ"ל: