כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְקוֹמוֹ־שֶׁל־עוֹלָם (בְּרֵאשִׁית־רַבָּה סח, ט), כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, וְאֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הָרוּחָנִיִּים וְהַזַּכִּים בְּתַכְלִית זַכּוּת הָרוּחָנִיּוּת, עַד שֶׁכָּל דָּרֵי מַעְלָה שׁוֹאֲלִים 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', אֲבָל מֵאַהֲבָתוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁעִקָּרָם הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁשִּׁבְּרוּ אֶת תַּאֲוָתָם, וְזָכוּ לְכָל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל - הוּא מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, עַד שֶׁמַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי דַּיְקָא עַד שֶׁנִּקְרָא מְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קלב, ה): "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת" וְכוּ', וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם (עַיֵּן בְּרֵאשִׁית רַבָּה מז, ו), כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבּוֹחֵר בַּעֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּזֶה הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִי דַּיְקָא, וּמִשָּׁם דַּיְקָא הֵם נִכְלָלִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עַד שֶׁנֶּחֱשָׁב שֶׁכָּאן בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא הוּא מְקוֹמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", בְּחִינַת "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה", בְּחִינַת "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'" הַנַּ"ל.
וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל בְּחִינַת 'פּוּרִים', שֶׁמַּצִּילִים יִשְׂרָאֵל מִשְּׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁרָצָה הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, לְהַשְׁמִידָם וּלְאַבְּדָם, עַל־יְדֵי רִבּוּי הַקִּלְקוּלִים וְהַקִּטְרוּגִים שֶׁמָּצָא עֲלֵיהֶם. אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת 'מָרְדְּכַי' - 'מָר דְּרוֹר', טָרַח וְיָגַע וּבִזָּה עַצְמוֹ בְּכָל הַבִּזְיוֹנוֹת, כִּי מָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה (אֶסְתֵּר ד, א) - מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְעַד הֵיכָן הַדָּבָר מַגִּיעַ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה (שָׁם), וְכֵן הִכְנִיס בְּכָל יִשְׂרָאֵל לָצוּם וְלִזְעֹק הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט, לא): וְדִבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם. כִּי הַצַּדִּיק מְבַזֶּה אֶת עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים טו, ד): "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס", אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו מְאֹד, אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ וְהַפָּחוּת מְאֹד, כִּי הוּא מְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת: 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם', כִּי הוּא בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ־שֶׁל־עוֹלָם - שֶׁדָּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֶׂה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה (אֶסְתֵּר ט, כא):