א

עַל־פִּי הַמַּאֲמָר 'חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם' סִימָן כב, עַיֵּן שָׁם, וּמְבֹאָר שָׁם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הֱוֵי 'עַז כַּנָּמֵר', כִּי יֵשׁ עַזֵּי־פָּנִים רַבִּים שֶׁהֵם מוֹנְעִין מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, וְהֵם הַמַּנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁעִקַּר גְּדֻלָּתָם וְהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁלָּהֶם הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי 'עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא' (סַנְהֶדְרִין קה.) וְכוּ'. וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מֵהֶם כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ - בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם שֶׁל הָעַזֵּי־פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר, וְאָז יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים בִּבְחִינַת (שְׁמוֹת טו, יג): "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ", שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם מַמְשִׁיכִין הָאֱמוּנָה לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ', וְאָז זוֹכִין לְתַקֵּן שְׁנֵי הַחוֹתָמוֹת, שֶׁהֵם חוֹתַם הַיָּדִין שֶׁנִּתְתַּקֵּן, וְזוֹ הָאֱמוּנָה שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְעַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה נִשְׁמָר וְנִתְתַּקֵּן חוֹתַם הָרַגְלִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹכָחָה שֶׁל מוֹכִיחֵי הַדּוֹר, שֶׁהֵם עוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלִין וְכוּ', כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל תּוֹכָחָה כִּי אִם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יָדַיִם לְקַבֵּל עַל־יְדֵי־זֶה הַתּוֹכָחָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְלִזְכּוֹת לְעַזּוּת הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הָעֲדָיִים שֶׁהִכְתִּירוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוֹרֵב וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: