ג

וְזֶה בְּחִינַת אֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת, כִּי הַיֵּצֶר־הָרָע וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת אוֹנָאָה - שֶׁמְּאַנֶּה וּמַטְעֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת, כִּי אֵין אוֹנָאָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם כְּמוֹ הָאוֹנָאָה שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע שֶׁמְּאַנֶּה וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם לְהַחֲלִיף עוֹלָם עוֹמֵד בְּעוֹלָם עוֹבֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וּמְאַנֵּהוּ וּמַטְעֵהוּ בְּכַמָּה מִינֵי רַמָּאוּת וְעַרְמִימִיּוּת וּבִלְבּוּלִים, בְּכַמָּה מִינֵי אוֹנָאוֹת וְטָעֻיּוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, כְּדֵי לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים מֵחַיִּים נִצְחִיִּים, מֵחַיִּים טוֹבִים, מֵחַיִּים אֲרֻכִּים, מֵחַיִּים אֲמִתִּיִּים, וְרוֹצֶה לְהוֹרִידוֹ וּלְהַפִּילוֹ לִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם וּלְעָקְרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת - מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וְמֵעוֹלָם הַבָּא חִנָּם עַל לֹא דָּבָר.

כִּי יָדוּעַ שֶׁאֵין שׁוּם נַחַת מִכָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם כְּלָל, לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וּבָקִי קְצָת בְּטִיב הָעוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲווֹתָיו וְתַעֲנוּגָיו, כִּי כֻּלָּם מְעֹרָבִים בְּכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת וִיגוֹנוֹת וְאַחֲרִיתוֹ מָרָה כַּלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיפִיּוֹת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִלְּבַד אֲשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא - שָׁם בְּוַדַּאי כָּל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה מָרָה מִכָּל מִינֵי מְרִירוּת וּמִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תְּרוּמָה קמא:): 'זַכָּאָה מָאן דְּלָא אִתְהַנֵי מִדִּילֵיהּ כְּלוּם' [אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִשֶּׁלּוֹ כְּלוּם]. נִמְצָא, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מְאַנֶּה וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם מְאֹד מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שִׂיחוֹת הָרַ"ן, סִימָן נא): 'הָעוֹלָם מַטְעֶה אוֹתָנוּ מְאֹד, כִּי אֵין שׁוּם אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֵץ וְסוֹף טוֹב מִן הָעוֹלָם הַזֶּה'.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוֹכִיחַ הַנָּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל קְרָאָם: "הָעִיר הַיּוֹנָה" (צְפַנְיָה ג, א) - לְשׁוֹן אוֹנָאָה, כַּמּוּבָא בִּמְצוּדַת צִיּוֹן שָׁם, עַל שֶׁהִנִּיחוּ לְהוֹנוֹת אֶת עַצְמָן וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִנָּצֵל מֵאוֹנָאָתוֹ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהָעַכּוּ"ם 'מוֹנִין', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מט, כו): "וְהַאֲכַלְתִּיךָ אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְשׁוֹן אוֹנָאָה', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י בְּרֵישׁ פָּרָשַׁת חֻקַּת: 'לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל מַה טַּעַם יֵשׁ בְּמִצְוָה זוֹ' וְכוּ', שֶׁרוֹצִין לְהוֹנוֹת וּלְהַטְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַרְחִיקָם מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מֵחֲמַת שֶׁאֵין יוֹדְעִין טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת וְכוּ', עַל־כֵּן צְרִיכִין לַהֲשִׁיבָן, 'גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי חֻקָּה חָקַקְתִּי אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ' (בַּמִּדְבָּר־רַבָּה יט, א), כִּי כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה נִקְרֵאת גַּם־כֵּן 'חֻקָּה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא כו, כד): "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַחֻקִּים" וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, 'כְּגוֹן לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וַאֲכִילַת חֲזִיר' וְכוּ':