מו

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרָשׁ רַבָּה וַיִּקְרָא פָּרָשָׁה א' (סִימָן ב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" (הוֹשֵׁע יד, ח), אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, חָבִיב לְפָנַי שְׁמוֹתָן שֶׁל גֵּרִים - כְּיֵין נֶסֶךְ שֶׁקָּרֵב לְפָנַי עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, כִּי עַל־יְדֵי נְסָכִים מַעֲלִין נְפָשׁוֹת שֶׁיָּרְדוּ עַד הַתְּהוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁהֵם נִיצוֹצֵי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ מְאֹד עַד שֶׁנּוֹלְדוּ בֵּין הָעַכּוּ"ם, עַל־כֵּן חֲבִיבִים הַגֵּרִים כִּנְסָכִים דַּיְקָא, וְכַנַּ"ל:

תם ונשלם