ג

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּסָחִים קיג:) עַל זֶה הַפָּסוּק, שֶׁשּׂוֹנֵא הָאָמוּר כָּאן הוּא שֶׁרָאוּהוּ עוֹבֵר עֲבֵרָה, הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים שֶׁל הַשְּׁסָ"ה גִּידִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁסָ"ה עֲבֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל שָׁם, וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הַנְּפִילָה, בִּבְחִינַת "כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד" וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי אָסוּר לִשְׂנֹא יִשְׂרָאֵל אִם לֹא שֶׁרָאָהוּ עוֹבֵר עֲבֵרָה, שֶׁאָז מִצְוָה לִשְׂנֹאתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּעִנְיָן זֶה, כִּי הָעֲבֵרָה עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים שֶׁל הַשְּׁסָ"ה גִּידִין כַּנַּ"ל, וּמִשָּׁם בָּא בְּחִינַת הַשִּׂנְאָה עַל־יְדֵי הַדָּמִים כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן מֻתָּר לְשָׂנְאוֹ, כִּי הוּא בִּבְחִינַת שִׂנְאָה כַּנַּ"ל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן צִוְּתָה הַתּוֹרָה לְבַל יַנִּיחֶנּוּ לִפֹּל לְגַמְרֵי, רַק צָרִיךְ לַעֲזֹב מַה שֶׁבְּלִבּוֹ עָלָיו וְלַהֲפֹךְ בִּזְכוּתוֹ - לַהֲבִיאוֹ לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס: 'מִשְׁבַּק תִּשְׁבּוֹק' וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵרִים אוֹתוֹ מִנְּפִילָתוֹ, כַּנַּ"ל: