ה

וְזֶה שֶׁנָּתְנָה הַתּוֹרָה טַעַם עַל פֵּרְעוֹן שְׂכַר שָׂכִיר בְּיוֹמוֹ (דְּבָרִים כד, טו): "כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ" - שֶׁמִּשָּׁם לָמַד רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהַמָּמוֹן שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַמָּמוֹן הוּא שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַכַּעַס, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִפְרֹעַ לוֹ בְּיוֹמוֹ דַּיְקָא, כִּי הַמְתָּקַת הַדִּין וְהַכַּעַס צְרִיכִין לְהַמְתִּיק בְּיוֹמוֹ בְּעוֹנָתוֹ דַּיְקָא, כְּפִי הַצִּמְצוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאָסוּר לַעֲבֹר מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלָּה בְּעוֹנָתָם בִּזְמַנָּם דַּיְקָא, בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, שֶׁאָז מִתְחַדְּשִׁים הַנְּפָשׁוֹת, וְאָז נִתְחַדְּשִׁין כָּל מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית, וְהַכֹּל עַל־יְדֵי הַמְתָּקַת הַכַּעַס וְהַדִּין כְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה צְרִיכִין בְּעֵת שִׁנּוּי הָעִתִּים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב וְכַנַּ"ל, עַל־כֵּן אָז צְרִיכִין לִפְרֹעַ שְׂכַר הַשָּׂכִיר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת וּבִטּוּל הַכַּעַס עַל־יְדֵי שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשֶּׁפַע הָעֲשִׁירוּת, וְכַנַּ"ל: