יא

וְזֶה שֶׁתָּפְסוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְהֶעֱמִידוּ דִּין כְּבוֹד הָרַב וּכְבוֹד הָאָב אֵצֶל אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (בָּבָא מְצִיעָא לג.): 'אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ' וְכוּ', כִּי בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַבֵּן אוֹ הַתַּלְמִיד לַחֲזֹר אַחַר אֲבֵדַת אָבִיו וְרַבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁחַיָּב בִּכְבוֹדָם, וַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה הוּא גַּם כֵּן תִּקּוּן הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הָלַךְ שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֲבֵדַת אָבִיו, כִּי הַבֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר אֲבֵדַת אָבִיו, וַאֲזַי נִשְׁלָם הַכָּבוֹד וְנִתְתַּקֵּן מְאֹד כַּנַּ"ל, וְכֵן הַתַּלְמִיד לְרַבּוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הֶעֱמִידוּ דִּין כְּבוֹדָם דַּיְקָא אֵצֶל אֲבֵדָה, כַּנַּ"ל: