יד

וְעַל־כֵּן דָּבָר הַמַּזִּיק אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ לִבְעָלָיו, רַק הַמּוֹצְאוֹ הוֹרְגוֹ וְזוֹכֶה בְּעוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חֹשֶׁן־מִשְׁפָּט, סִימָן רסו, סְעִיף ד), כִּי כָּל הַהֶזֵּקוֹת הֵם הֵפֶךְ הַדַּעַת, כִּי "כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז, ט), כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (בְּסִימָנִים כא, נו, קיט), שֶׁכַּעַס וְשִׂנְאָה הֵם כְּסִילוּת. וְלֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַדַּעַת - לֹא יִהְיֶה דָּבָר הַמַּזִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, ו־ט): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ'... לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה" וְכוּ', וְעַל־כֵּן דָּבָר הַמַּזִּיק אֵין בּוֹ זְכִיָּה, מֵאַחַר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, וְעַל־כֵּן הוּא הֶפְקֵר לְהַמּוֹצְאוֹ וְהַמּוֹצְאוֹ הוֹרְגוֹ וְזָכָה בְּעוֹרוֹ, כִּי אַחַר שֶׁהוֹרְגוֹ וּבִטֵּל הַהֶזֵּק, אֲזַי יֵשׁ זְכִיָּה בְּהַנִּשְׁאָר, דְּהַיְנוּ בְּהָעוֹר, מֵאַחַר שֶׁאֵין בּוֹ הֶזֵּק - אֲזַי יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּהַדַּעַת כִּשְׁאָר חֲפָצִים, וְיֵשׁ בּוֹ זְכִיָּה, וְעַל־כֵּן זוֹכֶה בּוֹ הַמּוֹצְאוֹ שֶׁהֲרָגוֹ, כִּי הוּא הֵבִיא הַדָּבָר לִבְחִינַת דַּעַת וּזְכִיָּה, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה מַזִּיק - לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם דַּעַת וּזְכִיָּה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן הוּא זוֹכֶה בּוֹ עַל־יְדֵי שֶׁהֲרָגוֹ וֶהֱבִיאוֹ לִבְחִינַת דַּעַת וּזְכִיָּה, כַּנַּ"ל: