יד

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת יִקְרַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ מְעַט, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קִיּוּם שֶׁלָּנוּ בְּתֹקֶף אֲרִיכַת הַגָּלוּת הַזֶּה, שֶׁהַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, וְעִקַּר קִיּוּמֵנוּ הוּא עַל־יְדֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל יא, טז): "וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה כט.): 'אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת'. כִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שָׁם מִתְקַבְּצִין הַתַּלְמִידִים וּמְעִידִים וּמְסַפְּרִים מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מֵרַבָּן, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁאָרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לָנֶצַח.

וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. כִּי עִקַּר חֵטְא הָעֵגֶל נִמְשַׁךְ עַל־יְדֵי הַפְּגָם שֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְאָמְרוּ (שְׁמוֹת לב, א): "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", כִּי אֲפִלּוּ לְפִי טָעוּתָם שֶׁהִטְעָה אוֹתָם הַבַּעַל־דָּבָר שֶׁכְּבָר מֵת מֹשֶׁה, הָיוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיָה יְגִיעוֹ לָרִיק, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְוַדַּאי הִשְׁאִיר הַשְׁאָרָה טוֹבָה אֵצֶל תַּלְמִידָיו. וְהָיָה לָהֶם לָבוֹא לְאַהֲרֹן וְלִיהוֹשֻׁעַ וְכוּ', וּלְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיּוֹלִיכוּ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ מִמֹּשֶׁה רַבָּן. אֲבָל הֵם לֹא בָּחֲרוּ בְּהָאֱמֶת, כִּי הָעִקָּר בְּהַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת הָיוּ הָעֵרֶב־רַב שֶׁשָּׂנְאוּ אֶת מֹשֶׁה, וְהָיָה טִינָא בְּלִבָּם עָלָיו, וּבִקְּשׁוּ עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם. עַל־כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁסָּבְרוּ שֶׁמֵּת מֹשֶׁה, בָּאוּ לְאַהֲרֹן וְאָמְרוּ: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ וְכוּ'. כִּי בְּוַדַּאי כְּשֶׁפּוֹרְשִׁין מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמִדְּרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לַעֲבוֹדָה־זָרָה, וְעַל־כֵּן בָּאוּ אָז עַל־יְדֵי־זֶה לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה וְרָאָה אֶת כָּל זֶה, עָסַק אַחַר־כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּן, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק בֶּאֱמֶת - יִהְיֶה נִשְׁאָר זִכְרוֹ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָסַק אַחַר־כָּךְ, שֶׁשָּׁם הִמְשִׁיךְ הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, כִּי כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן הָיָה בְּחִינַת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת. וְעִקַּר בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן הָיָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הִמְשִׁיךְ תִּקּוּן, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נָעִים וְנָדִים בַּגָּלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדְבָּר, גַּם אָז יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר. שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁשָּׁם לֹא הָיָה עִקַּר מְקוֹם הַמְּנוּחָה, דְּהַיְנוּ מְקוֹם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יב, ט): "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה" וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ לְשָׁם קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עַל־יְדֵי תִּקּוּנֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה. וּכְמוֹ כֵן תִּקֵּן לְדוֹרוֹת, שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ בַּגָּלוּת - שֶׁעַל־כֵּן הֵם נִקְרָאִים מִקְדָּשׁ מְעַט: