טו

מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינַת מַלְכוּת, וְהוּא נִכָּר בְּקוֹלוֹ, כִּי יֵשׁ "קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה" וְכוּ' (שְׁמוֹת לב, יח), כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁל כָּל אֶחָד. וְעַל־כֵּן הֵבִין שָׁאוּל בְּהָקוֹל שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא חָזָק בִּבְחִינַת הַמַּלְכוּת, וְשָׁאַל אוֹתוֹ "הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָּוִד" (שְׁמוּאֵל־א כד, טז), שֶׁתָּמַהּ שָׁאוּל עַל קוֹלוֹ, וְהֵבִין שֶׁהוּא קוֹל שֶׁל מֶלֶךְ מַמָּשׁ, וְרָצָה לָשֵׂאת וּלְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא יָכֹל. וְזֶהוּ: "וַיִּשָּׂא שָׁאוּל אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (שָׁם) שֶׁהָיָה נָמוּךְ בִּבְחִינַת קוֹל שֶׁל בְּכִיָּה, וְאָז אָמַר לְדָוִד: "יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלֹךְ" כִּי יָדַע זֶה עַל־יְדֵי הַקּוֹל כַּנַּ"ל: