טו

מִדַּת הָעַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד מְאֹד, כִּי עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם (אָבוֹת פֶּרֶק ה), אִם הוּא שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֵּעִיז פָּנָיו כְּנֶגֶד יִרְאֵי הַשֵּׁם וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. וְכָל הָעֳנָשִׁים שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֶחֱלִיף אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת (עַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה לֶךְ־לְךָ פָּרָשָׁה מ"ב), אַךְ עֹנֶשׁ הָעַזּוּת נִשְׁאָר רַק בְּגֵיהִנֹּם. אַךְ צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָעַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם דַּוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד נֶגֶד הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הַמּוֹנְעִים מִלְּהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי וְלִכָּנֵס בַּקְּדֻשָּׁה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנוֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין (בֵּיצָה כ"ה) (עַיֵּן סִימָן קמ"ז):