ד

וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֵלּוּ הָרוֹעִים וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דַּיְקָא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הֱוֵי עָז כַּנָּמֵר' (אָבוֹת פֶּרֶק ה), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ" (שְׁמוֹת טו, יג). כִּי יֵשׁ רוֹעִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהֵם גַּם כֵּן מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר, וְכוֹפִין אֲנָשִׁים לִתְחוֹת שִׁעְבּוּדַיְהוּ, וְעִקַּר כֹּחָם הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי 'עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָגָא' (סַנְהֶדְרִין ק"ה.). וְהֵם כִּכְלָבִים בְּעַזּוּתָם, וְהֵן 'פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב' (סוֹטָה מ"ט:) בִּבְחִינַת: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ הֵמָּה רֹעִים" (יְשַׁעְיָה נו, יא). וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מֵהֶם מִתַּחַת מֶמְשַׁלְתָּם, רַק כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל מְאֹד לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם הָרָע, וְיִהְיֶה מִצְחוֹ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם. וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִכָּל הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים וְהַמִּתְנַגְּדִים וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה: (וְעַיֵּן "שֻׁלְחָן־עָרוּךְ" סִימָן א)