א

רָאוּי לְהַדְּבֵקִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לָדַעַת שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ. וּכְשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ זֹאת, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד־חָכָם. וְאָז יִזְכֶּה לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, כִּי הַכֹּל מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת שֶׁל הָאָדָם שֶׁלֹּא יְבַעֵט וְלֹא יִתְבַּלְבֵּל מֵהַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו, רַק יַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית: {וְזֶה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, לָכֶם דַּיְקָא. אֲבָל יַעֲקֹב הִשִּׂיג שֶׁכָּל זֶה הוּא לְטוֹבָתוֹ כְּמַאֲמַר רַזַ"ל (שַׁבָּת י"ט:): רָאוּי הָיָה לוֹ לָבוֹא בְּשָׁלְֹשֶלָאוֹת כוּ', כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כַּנּוֹדַע:}