ז

עִקַּר שְׁלֵמוּת וְקִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִין רְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּלְהַשְׁלִים אֶת הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ לְקָרֵב הָרְחוֹקִים, צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצֵי אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא תַּעֲנִית, כִּי כָּל הַתַּאֲווֹת הֵם בְּחִינַת קְלִפּוֹת וּמוֹתָרוֹת, כִּי בְּלֹא הַתַּאֲווֹת יָכוֹל הַגּוּף לְהִתְקַיֵּם. וּכְשֶׁמִּתְגַּבְּרִין הַתַּאֲווֹת עַל הָאָדָם, הוּא הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת עַל הַקְּדֻשָּׁה. וְרָאשֵׁי הַתַּאֲווֹת הֵם תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁכָּל הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכִין אַחֲרֵיהֶם. וּכְשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים מַמְשִׁיכִין הַדִּבּוּר אֶל הַגָּלוּת לְמֵצַר הַגָּרוֹן לְהָעֹרֶף, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת: "נִחַר גְּרוֹנִי" (תְּהִלִּים סט, ד). וְעַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ מְלַחְלֵחַ מֵצַר הַגָּרוֹן שֶׁיִּתְקַיֵּם: "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ" (יְשַׁעְיָה נח, א), שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וְאָז הוֹפֵךְ עַצְמוֹ הַדִּבּוּר וּמְלַקֵּט הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת, וְנִשְׁאָרִים בְּלֹא חִיּוּת. וְאָז הָעַכּוּ"ם שֶׁיְּנִיקָתָם מֵהַקְּלִפּוֹת, כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת, מַשְׁלִיכִין אֶת אֱמוּנָתָם וּפוֹנִים כֻּלָּם לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל. וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַשְׁלִים אֶת הָאֱמוּנָה וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר אֶת הַמַּאֲכָלִים, וְאָז נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין: