ג

כי הנה עינתי בהמקרא^[122] "פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף", שמביא אדמו"ר ז"ל בהתורה פתח רבי שמעון סימן ס', שהיא פרוש על המעשה הזאת, וראיתי שזה המקרא נאמר בצעקת ב'ת ש'ב'ע^[123] על ש'ל'מ'ה^[124] על ששתה מהיין ונשתקע בשנה, ונשא בת המלך פרעה שהיא בת מלך דסטרא אחרא (שעל ידי זה נתעלם מאתו ביותר הבת מלך דקדשה כי כשזה קם זה נופל כידוע), והוא תכף נתעורר ונתחרט אחר כך וצעק ואמר "אשת חיל^[125] מי ימצא". הינו כי מי הוא זה שיכול למצא אותה עתה, אחרי אשר "ורחוק מפנינים^[126] מכרה" אבל על ידי "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר"^[127], גם היום יש תקוה למצא אותה. כי זה המקרא מרמז על הבטחון דקדשה, כמובא שם בהתורה הנ"ל שהיא בחינת ההתקשרות בבת ישראל הנמשכת בשרשה מבחינת הבת מלך שהיא השכינה. כי גם קצת משאר הבחינות המובאים שם בדברי אדמו"ר ז"ל, כלם הם בבחינת הבת מלך, ועל כן על ידם זוכים למצא אותה כמו הבחינה הראשונה שמביא שם אדמו"ר ז"ל בתחלת המאמר מענין ההתבוננות בהתורה, והיא בבחינת האשת חיל. כמובא שהתורה היא בחינת בתו של השם יתברך, שהשתעשע בה עוד אלפים שנה קדם בריאת העולם, כמבאר בדברי חכמינו ז"ל על פסוק "ואהיה אצלו שעשוע יום יום". (ובזה תבין ביותר גם מה שמובא שם בהתורה הנ"ל אות ד' שהשליש שבקרקע הוא כנגד העשירות שנזכר אצל רחל ולאה וכו', כי באמת עקר העשירות הוא רק בשביל ההתבוננות אבל בלא זה העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת וכו' עין שם. הינו שמזה בעצמו שבקדשה עקר העשירות היא בשביל ההתבוננות בתורה שהיא בסוד אשה כנ"ל, מזה בעצמו נשתלשל ונמשך גם העשירות שבשביל הנשים וכו' שעל זה אמרו "כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו" וכו' עין שם).

ד

וכן מדת היראה המובא שם היא בסוד הבת מלך שהיא האשת חיל הנ"ל שנאמר עליה א'שה י'ראת ה'^[128] היא בסוד חוה, שנאמר עליה "עשאה כאוצר" שהוא בחינת יראה בחינת "יראת ה' היא אוצרו" כמובא שם. ובסוד ש'ר'ה' שנלקחה לבית המלך דסטרא אחרא והקלפות מעצם התגברותם בההפך של מדת היראה בבחינת "רק אין יראת אלהים במקום הזה", ואז דיקא כשנתגבר אברהם "זה לעמת זה" והמשיך לשם יראה ואריכות ימים אז דיקא נפקדה שרה בראש השנה בבחינת "וה' פקד את שרה" הנסמך לזה^[129]. ואז נתהוה על ידי זה בעצמו ביותר שלמות היראה שהיא בבחינת שלש קוין כי מקדם לא היה להם תלמידים ואחר כך שזכו לבן הגון כזה, אז דיקא נשלמה היראה בבחינת שלש קוין המובא שם.