[כד]

וְהַהֶכְרֵחַ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה עוֹד. כִּי בִּתְחִלַּת אוֹת ה' שֶׁכָּתַב שָׁם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: 'וְהִנֵּה כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ מַמְשִׁיךְ רוּחַ הַחַיִּים אֶל הַחֶסְרוֹן וּמַשְׁלִים אוֹתוֹ, אַךְ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר, כִּי כְּשֶׁמִּתְגָּרֶה בְּהָרָשָׁע וְהוּא מִתְאַנֵּחַ' וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא בָּזֶה קְצָת, כִּי לִכְאוֹרָה מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ לְהַמְשִׁיךְ רוּחַ הַחַיִּים מֵרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ שׁוּם חֶסְרוֹן כְּלָל, וְגַם הַחֲטָאִים (שֶׁמֵּהֶם הַחֶסְרוֹנוֹת כַּמּוּבָא בִּפְנִים) יִתְכַּפְּרוּ עַל יְדֵי זֶה, לָמָּה לָנוּ לְהִתְגָּרוֹת כְּלָל בְּהָרָשָׁע, וּמָה אִכְפַּת לָנוּ כְּלָל שֶׁהָרָשָׁע יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן כָּל טוּב. וְאַדְּרַבָּא מְבֹאָר מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגַּם אִם לֹא נִתְגָּרֶה אִתּוֹ מְשַׁלֵּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וּלְהַשְׁמִידוֹ עַל יְדֵי זֶה הַטּוֹב בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּקַבְּלִים מֵרַבְרְבֵיהֶם. וְעַתָּה לָמָּה נְבַקֵּשׁ כְּלָל עֵצָה לְהִתְגָּרוֹת עִם הָרָשָׁע וּלְהַשְׁמִידוֹ מִיָּד.