[כד]

וההכרח להאריך בזה עוד. כי בתחלת אות ה' שכתב שם בזה הלשון: 'והנה כשמתאנח ממשיך רוח החיים אל החסרון ומשלים אותו, אך להתגרות ברשעים אי אפשר, כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח' וכו' עד כאן לשונו. יש להתפלא בזה קצת, כי לכאורה מאחר שיש ביכלתנו להמשיך רוח החיים מרבותינו הקדושים עד שלא יהיה לנו שום חסרון כלל, וגם החטאים (שמהם החסרונות כמובא בפנים) יתכפרו על ידי זה, למה לנו להתגרות כלל בהרשע, ומה אכפת לנו כלל שהרשע יש לו גם כן כל טוב. ואדרבא מבאר מדבריו הקדושים שגם אם לא נתגרה אתו משלם השם יתברך לשונאיו אל פניו להאבידו ולהשמידו על ידי זה הטוב בעצמו שמקבלים מרברביהם. ועתה למה נבקש כלל עצה להתגרות עם הרשע ולהשמידו מיד.