כתב יד הרב מטשעהרין ז״ל

העתקה מכתב יד הרב החסיד הירא הנעלה מאנשי שלומנו האמתיים מורנו הרב שמואל העשיל בן רבי אברהם צבי פרידמן ז"ל נפטר בעיר הקדש יפו שנת תרע"ח י"ד כסלו תנצב"ה.

העתקה מכתב יד הרב הגאון החסיד חריף ובקי בנגלה ובנסתר, מורנו הרב ר' נחמן זצ"ל, שהיה אב בית דין בעיר טשערין, בעל מחבר ספר פרפראות לחכמה, וספר יקרא דשבתא, וספר זמרת הארץ, ועוד כמה מיני ספרים:

שמעתי מר' דוד צבי נרו יאיר ששמע מזקנו הרב ר' ישעיה שלום ז"ל, שפעם אחת ספר רבנו ז"ל בזה הלשון: אני הייתי במקום אחד ושם נתנו לי ליינען [לקרא], הינו שאמר הצרופי אותיות מכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ואמרתי את הליינען. ואחר כך נתנו לי עוד הפעם ליינען, שאמר הצרופי אותיות בבחינת תשר"ק מן לעיני כל ישראל עד בראשית, ואמרתי גם זאת הליינען. ואחר כך חלקו את התורה לשני חלקים, והעמידו החלק האחרון מהתורה בראשונה והחלק הראשון אחרונה, ואמרו לי שאמר הצרופי אותיות ולא יכלתי, והיה לי בושה גדולה אזוי וויא מען גיט א גוט אינגעל א ליינען אין ער קען ניט, אין סע שטייען דער בייא מענטשין האט ער בושה [כמו שנותנים לילד טוב לקרא והוא לא יודע, ועומדים שם אנשים ויש לו בושה], האב איך מיך דערמאנט, וויא באלד חסרון איז זיך א חסרון [אז נזכרתי, היות וחסרון הוא הרי חסרון] הן בגשמיות והן ברוחניות, וזהו, ותחסרהו מעט מאלהים. האב איך ניט גיקענט דינען לה' יתברך בשמחה [אז לא יכלתי לעבד את ה' יתברך בשמחה], האב איך זיך מישב גיווען, ווער בין איך [התישבתי בדעתי, מי אני] שהמלך בעצמו יספר לי החסרון שלו כביכול, היש כבוד גדול מזה, ומזה בעצמו באתי לשמחה גדולה. וזהו וכבוד והדר תעטרהו – במחין חדשין, ואז אמרתי הליינען הזאת (ועין לקוטי מוהר"ן חלק א סימן פט):

ספר אחד מאנשי שלומנו, שאיש אחד מאנשי שלומנו נסע לאיזה מחוז, ובא לאיזה עיר במרחקים ולא היה לו שום הכרות אם שום איש. וילך לבית הרב דשם להתאכסן אצלו, כי הפליגו לו בשבח הרב הנ"ל כי הוא איש ישר ולמדן גדול ומקבל על כן בא אליו, וכשבא לביתו ראה ספר לקוטי מוהר"ן מנח על שלחנו, ותכף שאל להרב: מאין לכם זה הספר? השיב הרב: וכי גם אתם ידעתם אותו ומי מחברו? ענה להרב: הלא אני מכיר את המחבר בעצמו וגם אני מקרב אליו (ברסלבר חסיד), השיב הרב: אמרו באמת, יש לכם איזה תפיסה בספר הזה? אמר האיש: לפי מדרגתי אני תופס, השיב הרב: אדמה כי אין שום אדם תופס גדלת הספר הזה, ואמר עוד: הלא תראו בעיניכם שבתחלת הספר תכף אחר השיר נכתב המאמר מרבי שמעון בר יוחאי, ומה שיכות לכתבו בתחלת הספר היקר הזה? אמר האיש הנ"ל: אדרבא אמרו אתם. אמר לי: נראה שרבנו ז"ל רמז שיש בו נשמת רבי שמעון בר יוחאי, כי רבי שמעון בן יוחאי גימטריא רבי נחמן בן שמחה. יהי רצון שנזכה להבין השיחות חלין<sup>ב<inf> של רבנו ז"ל בגן עדן, אמן סלה:

שמעתי מר' יח"ד ששמע מר' נפתלי ז"ל, שספר רבנו ז"ל באותו העת לפני לידת ר' ישראל נכדו ז"ל שחלם לו זכרים וכו', ושמע ממנו בעת שקדם המילה חדושים נפלאים, והיה בדעתו לקרא שמו בישראל 'צדיק', רק מחמת שאי אפשר לעשות זאת כנגד העולם, כי הדבר תמוה ובהתגליא מאד, על כן קרא לו שם שהוא גימטריא צדיק:

שמעתי מאבי ששמע מאנשי שלומנו המקרבים אליו ז"ל, שפעם אחת בראש השנה אמר רבנו ז"ל לאנשיו, מה אתם נוסעים אלי, מה אתם רוצים ממני? אם לא הייתם אצלי הייתי ישן, וכשהיו תוקעין בשופר הייתי ננער [ובלשון אשכנז: וואלט איך מיר געשלאפין, מע וואלט א בלאז געטאהן מיט דעם שופר, וואלט איך מיר אויף געחאפט]. והמשכיל יבין עד היכן הדברים מגיעים:

שמעתי שספר ר' ניסן קאווליר והוא היה מגדולי החשובים להרב הקדוש ר' ברוך זצ"ל, והיה עיל בלא בר לפני הרב המגיד מטירהוויצע, איך שבא פעם אחת לחדר של הרב הקדוש ר' ברוך ז"ל וראה אתו בעצבות מאד. ושאל אותו: מה זאת? השיב לו: שזה כמה זמנים שלא ראה את הבעל שם טוב זצ"ל, וכל עת שבא על קברו אינו מוצא אותו, ואומרים לו שהוא נמצא אצל רבנו ז"ל. ואמר בזה הלשון: ער האט זיך פאר קלאבין צו ר' נחמן'נען:

שמעתי מאבי ששמע מפי ר' יצחק חתן המגיד מטירהאוויצע, שפעם אחת עמדו החברים לפני רבנו ז"ל בלילה, והוא היה מדבר עמהם משיחותיו הקדושות כל כך עד שכבר היה איזה שעות על היום, וכבר הגיע זמן קריאת שמע והחלונות היו סתומים ולא היה נכר, אחר כך פתחו התריסין וראו שכבר הגיע זמן קריאת שמע, אמר להם רבנו ז"ל, אתם תלכו להתפלל ואני וכו'. ואמר אז דרך צחות, מאימתי קורין את שמע וכו', משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן, עד כאן שמעתי. וכבר ידוע שדברי רבותינו ז"ל עמקים מאד כמבאר במקומות אחרים:

שמעתי מאבי, שרבנו ז"ל צוה לקצת מאנשי שלומנו שנתקרבו אליו במעדוועדאווקע, ולפי שעה צוה עליהם בתחלת התקרבות ללמד ספר מסלת ישרים:

שמעתי מאבי, שפעם אחת נתקרבו אנשים חדשים אליו ז"ל, והיה אומר לפניהם תורה גבוה כדרכו ז"ל, אחר כך ספרו לפניו על אלו האנשים שאומרים שאינם מבינים תורתו, כי מאי נפקא מינה להם בתורתו הגבוה, כי הם צריכים תורה פשוטה ודברי מוסר פשוטים כפי מדרגתם הפשוטה והנמוכה, וחרה לו ז"ל עליהם, ואמר אז: מי שאומר שאינו יכול למצא עצמו בדברי תורתו הוא אפיקורס, כי באמת תורתו היא כלליות גדול מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין:

שמעתי מר' ישעיה שלום ששמע מאביו, שפעם אחת ספר רבנו ז"ל עמהם מענין עולם התהו, ואז אמר עצה לזה שישבע בנקיטת חפץ כשר, שכל ימי חייו לא יעבר עליו אחד משלשה זמנים הקבועים להיות אצלו ז"ל, הינו על ראש השנה ועל שבועות ועל שבת חנכה [כי אז היה זמן קהלה לכל, והשני זמנים אחרים היה החיוב רק על אותם שאינם רחוקים ממקומו כל כך, והרחוקים היו להם זמנים אחרים, הינו שבת שירה ושבת נחמו, כי אז היה ז"ל נוסע אליהם]. וגם לשבע שתכף אחר המיתה וההסתלקות הוא מכרח לבא אליו ז"ל, ואז יהיה הכל על נכון:

וספר לענין זה מעשה (כמדמה שאמר שכתוב באיזה פנקס), שבעיר אחת היה שם איזה רב שהיה לו אהבה גדולה עם בעל הבית אחד מהעיר, פעם אחת נתקשרו בתקיעת כף, שכל מי שיסתלק קדם יבא ויספר לחברו מה נעשה עמו, ונסתלק הרב קדם, ונשתהה הדבר עשר שנים, והגיע זמן הסתלקות הבעל הבית הנ"ל, וספר את הדבר לבנו ומסר לו כח התקיעת כף, ונשתהה עוד עשרה שנים, ונסתלק גם הבן ומסר התקיעת כף לבנו, ונשתהה עוד שמונה שנים, ובא הרב הנ"ל בחלום לבן בנו הנ"ל, וספר לו מה שעבר עליו. בעת שהניחו אותו בקבר, נדמה לו שהוא חזק ובריא על כל אבריו, ומה זאת שיעשו עול כזה לקח אדם חי ובריא ולקברו בחייו, רק מה לעשות, אחר כך בא על דעתו לנסות את עצמו אולי יוכל לעלות מקברו, ונדמה לו שהרים את הגולל עם עפר הקבר, ויצא מקברו. רק איך אפשר לכנס לעיר הלא הוא מלבש בתכריכים של מתים, והיה בדעתו להמתין עד חשכת הלילה בין השמשות ואז יכנס לביתו. ומרחוק הסתכל על העיר והכיר את הבתים, גם את ביתו הכיר. אחר כך בא על דעתו, שאי אפשר לו להכנס כך אף לביתו כי יפחדו בני ביתו. בתוך כך נדמה לו שהולך סרסור [טענדלער] ונושא מלבושים, ויש לו גם מלבושים ששיכים לו כמלבושי הרבנים, ודבר עמו אולי יעשה עמו חלוף על התכריכים, כי הם טובים וחדשים עדין וזה יום אחד שלבשם, ונסכם הסרסור ונתן לו מלבושים. ונכנס לעיר, כשנכנס ראה שאין זה העיר שלו כי יש שם בתים אחרים, וסבר בדעתו אולי טעה ונתעה לאיזה עיר אחרת קרובה, בתוך כך נשתהה קצת לתוך הלילה, ובכל בתי העיר כבו את הנרות כנהוג רק בבית אחד האיר עדין, ונכנס לבית זה והוא רעב מאד, כשנכנס, ראה ששם הוא [גארקעך] בית התבשיל, ושאל: יש כאן מה לאכול? והשיבו לו: יש, אבל יש לך מעות? השיב: אין לי, אמרו לו: בכאן אין אכל בלי מעות כי הוא גארקעך, ויצא בפחי נפש:

בתוך כך האיר היום כי אז היה לילות הקיץ, וראה מרחוק שני אנשים ויש להם איזה דין ודברים ביניהם, ונתקרב אליהם ופסק להם דין תורה אמתי [כך ספר ז"ל], ונתן לו אחד שני זהב, ונכנס לגארקעך וצוה לתת לו אכל, ומזגו לו קצת יין שרף ורצה לשתות:

בתוך כך באו שני שליחים, ואמרו: הבית דין שלח אחריך לילך תכף ומכרח לילך עמהם, כשבא אל הבית דין, נתרגזו עליו הבית דין מאד, ושאלו אותו: מדוע באת לכאן איש זר לפסק בכאן דין תורה אמתי, כמה זמן ממתינים אנחנו לזה שיבא לפנינו דין תורה אמתי, ועכשו באת לכאן ופסקת דין תורה אמתי? וצוו לחפש אותו אולי לקח שחד, וחפשו אותו ומצאו שני זהב הנ"ל, ופסקו הבית דין עליו להעביר ולהפשיט מעליו כל המלבושים ולדחף אותו לחוץ ערום, ועשו כך. והיה לו להרב הנ"ל צער גדול מזה, ואמר בדעתו שטוב לפניו לילך ולחזר אל קברו, כי מחיים כאלו טוב מהם המות, אבל איך חוזרים אל הקבר הלא אין לו תכריכים:

בתוך כך התחיל אחד לטען בשבילו, עד מתי יצערו אותו כל כך, יקחו אותו אל המשפט ויקבל את דינו ויפטר [ואמר רבנו ז"ל, מסתמא הזכיות שלו טענו כך בשבילו]. והשיבו: כי אי אפשר לקרב אותו עדין למשפט מחמת התקיעת כף שנתן בזה העולם, ומכרח מקדם לילך ולהודיע ולפטר מהתקיעת כף, ואז הלך והודיע לבן בנו אחר עשרים ושמונה שנים כנ"ל:

(אמר המוציא לאור: שמעתי באומין מאנשי שלומנו, שרבנו ז"ל סים כך, אבל מי שזכה להיות אצלי השלשה פעמים בשנה, הינו ראש השנה שבועות שבת חנכה ינצל מעולם התהו. ה' יצילנו אמן):