פעם אחת בא מכתב למוהרנ"ת מבנו הר' יצחק ז"ל והתנצל לפניו כי בעת שהולך להתבודד אינו יכול לפתח את פיו, ומפני זה קשה לו מאד להתבודד. והשיב לו מוהרנ"ת ז"ל שזה היה גם כן אצל דוד המלך עליו השלום שבעת שהלך להתבודד נסתם פיו, ולא היה יכול להתבודד ולפרש את לבו לפני השם יתברך, אבל דוד המלך עליו השלום היה חכם מאד בעבודת השם יתברך, ולא הלך משם וישב את עצמו שם ויתאנח מאד מעמק הלב, וצעק להשם יתברך על זה מה שלבו ופיו סתום. עד שרחם עליו השם יתברך ועזרו שפתח את פיו ודבר בהתעוררות גדול מאד להשם יתברך. וזה מרמז בפסוק (שמואל ב ז) שכתוב שם וישב דוד לפני ה', הינו מה שכתוב לפני ה', דהינו בעת שהלך להתבודד, בזה המקום ישב את עצמו:
ר' משה ברסלבר אמר שיותר טוב לו הדבורים של מוהרנ"ת של אחר הבדלה. ור' פינחס יהושע היה אומר שיותר טוב לו הדבורים של שלש סעדות: