[ב]

ופעם אחת בא רבנו ז"ל אצלם והיה להם ספר בלשון יון (גריכש בוך) ושאל אותם רבנו ז"ל מה זאת? ויענו אותו כלאחר יד, זה אינו בשבילכם. כך היה איזו פעמים ששאל אותם והם ענו לו כנ"ל. ולקח בידו ואחז מספר של איזו דפים מהספר ואמר להם בעל פה מה שכתוב שם גם הדף והשורה, ונתפלאו מאד. הכלל, שהם נתקשרו אליו מאד ונכנס אהבתו בלבם מאד מחמת גדל חכמתו ז"ל, והיו רגילין לכנס אצלו והיה נחשב מאד בעיניהם. ופעם אחת דברו ממשיח, ענו ואמרו אנחנו רוצים אתכם למשיח. ופעם אחת אמרו לו שאם היה הקיסר הזקן חי היה לוקח הנזר והכתר מלכות מראשו, ומכתיר אתכם מחמת חכמתכם הנוראה, אבל מה נעשה שזה המלך הוא טפש וכו'. פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך, עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר, עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח. הכלל שיש הרבה לספר והמון יריעות יקצרו ממה שעסק עמהם וכו'. והסוף היה שבראש השנה האחרון באומין שנת תקע"א, התפללו יחד בקבוץ רבנו ז"ל, ובאה שפחת הירש בער לקרא לו שילך לשתות קאווה וכו', ענה ואמר לה: זה לא, הינו קדם תקיעת שופר איני הולך לשתות. וגם התחיל להניח לצמח מעט זקן, וגם מוהרנ"ת ז"ל חזר את התורה ח' לקוטי תנינא "תקעו תוכחה" עם הירש בער הנ"ל, כי היה דחק בבית, ומוהרנ"ת רק האזנים היו פונים לרבנו ז"ל, אבל שאר הגוף היה עליו דחק אנשים, ואת הירש בער לא דחקו כי יראו ממנו מחמת שהיה קרוב למלכות וכו', על כן שמע היטב את התורה וכו' ואחר הסתלקות רבנו ז"ל ומוהרנ"ת בכה והתאונן מאד כידוע, ענו ואמרו אליו אייך פעהלט דער רבי? אונז פעהלט דער רבי, ווען דער רבי זאל לעבין וואלטען מיר גיווארין בעלי תשובה וצדיקים גמורים [לך חסר הרבי? לנו חסר הרבי, אם הרבי היה בחיים היינו נהפכים לבעלי תשובה וצדיקים גמורים].