סיפורים מרביז״ל

התנהגות אדמו"ר זצ"ל עם האריסתוקרטין שבאומין

כשנסע רבנו ז"ל מזלאטיפאלע לברסלב דרך אומין (כי כן הדרך) שבת באומין (ואז היה המעשה שנסע דרך הבית החיים הישן ואמר פה טוב להקבר – דא איז גוט צו ליגן, ואז היו באומין שלשה אפיקורסים גדולים מאד, האחד שמו חייקיל ושני חתניו אחד שמו הירש בער, והוא היה האפיקורס היותר גדול שבימיו מצח הנחש ממש, והשני שמו לאנדא הוא היה רופא באומין גם כן אפיקורס גדול אבל לא כהירש בער וכו'. והם היו חשובים וקרובים למלכות. והיה להם חרב של זהב מתנה מהמלך, כי היו חכמים גדולים ונודעו לשם בכל ארץ רוסיא, וגם בשאר ארצות ממש בכל העולם. ודרכם היה כשבא צדיק מפרסם לאומין, הלכו אצלו לשחק ממנו, ואם באמת הוא חכם לדבר אתו. ופעם אחת כשהרב הצדיק מבארדיטשוב רצה להיות רב באומן הם לא הניחו. וכן הרב משיפיטיווקא וכו'. וכמו שכתבנו, רבנו שבת שם כנ"ל. אמר חייקיל הנ"ל אני אלך לתהות על קנקנו ואתם תישנו, ואם יש עם מי לדבר אז תלכו גם כן. ובא חייקיל הנ"ל לבית רבנו, ושאל אותו רבנו ז"ל מה רוצה? וואס וויל א יהוד? [מה רוצה יהודי?] ענה ואמר: שמעתי שבא אדם גדול ובאתי לקבל פניו. ענה רבנו ז"ל ואמר: הלא אדם גדול יש ממולי (כי מול בית שהתאכסן שם רבנו ז"ל התאכסן גם כן שר אחד געניראל), מדוע לא תלך לקבל פניו. והיה זה כמו סטירה בפניו ושתק. ואחר כך הלך לביתו. ענה ואמר להם: אף שדברתי עמו דברים מעטים והוא נתן לי בזיון קצת, אף על פי כן אני רואה שיש עם מי לדבר, על כן תישנו קצת ותלכו ויהיה באמצע סעדתו. וכן הוה ובאו באמצע הסעדה, ורבנו ז"ל אמר אז תורה. וכשנכנסו הפסיק וסבב בחכמתו שבא מזה התורה לאיזה חשבון עמק (כנראה מהגמרא בסכה כל אמתא ברבועא אמתא וכו' ומביא רש"י: לא דק) והם כשמעם אמרו זה לזה דאס מיינט ער ניט זיינע חסידים, דאס מיינט ער אונז [בזה אינו מתכון לחסידיו, בזה הוא מתכון אלינו]. והם העמיקו בהחשבון ולא ידעו אותו. ויאמרו אליו כיון שאתם יודעים החשבון תאמרו אותו לנו. ואמר להם. ומאד מצא חן בעיניהם ויחשבוהו לחכם גדול, ויבקשו ממנו שישאר באומין. ויאמר להם כשישלחו לו הספר "יין לבנון" וכו'. ונסע לברסלב והיה שם שמונה שנים. ובליל שבת שהיתה השרפה ואמר רבנו ז"ל שוין שוין [כבר כבר] כמובא בהימי מוהרנ"ת. וביום אחד בא מהם שליח מיחד עם הספר הנ"ל ושמבקשים אותו שיבא לאומין וכן הוה, כמובא שם בהימי מוהרנ"ת. והם האפיקורסים הנ"ל עשו ביניהם קשר עם שבועה מכבר מכמה שנים שלא יזכירו שם ה', הינו שלא יבא להם שום ספק במחשבה אם יש ה' חס ושלום וכו', כי דרך המחקרים וחושבי המחשבות שפעם אחת הם גומרים במחשבתם שכן האמת, ואחר כך בא להם מחשבה שסותרת כל הראשונות שהאמת הוא דוקא להפוך, והם חקרו כמה וכמה שנים וכו', על כן גמרו בשבועה כנ"ל שלא יניחו לכנס במחם שום מחשבה אחרת, וגם בדבור לא ידברו כי אומרים שדבר הרגיל בלשון האדם הוא הכרח המציאות, על כן הסכימו שלא ידברו מה' וכו'. וכאשר באו אל רבנו ז"ל, והיו אצלו איזו שעות, ובכל פעם בא להם בפיהם שם ה' והם אמרו כך שהסכימו וכו' וכאשר באים לרבנו ז"ל רייסט מען מיך ביי די פאליס, הירש בער עס איז דא א גאט אויף דער וועלט [מושכים לי בשולי בגדי, הירש בער יש אלקים בעולם]. ורבנו ז"ל היה נזהר מלומר לפניהם תורה, וכשבאו באמצע היה מסבב לדבר אחר, ולרבי נפתלי אמר שהוא ידבר רק עם לאנדא, ועם הירש בער כלל וכלל לא, ולר' נתן ז"ל אמר שהוא ידבר עם הירש בער. ופעם אחת אמר לו רבנו ז"ל שיספר להם מעשה מהבעל שם טוב ז"ל. ונתפלא מוהרנ"ת ז"ל בלבו הלא שמע מרבנו ז"ל שיזהרו מלומר תורה לפניהם. ענה רבנו ז"ל ואמר, וואס האב איך גיזאגט [מה אמרתי] "ספרו בגוים את כבודו". ובתחלת ביאת רבנו ז"ל לאומין חשבו אותו לחכם אבל לא כרבם "וויזעל", ואחר כך חשבוהו שהוא חכם כמוהו. ואחר כך כשנוכחו לדעת שהוא יותר חכם ממנו. והיה להם קשיא מרבם הנ"ל, ולא ידעו תרוץ, והלכו אודות זה לרבנו ז"ל לשאל ממנו. ותכף כשנכנסו לביתו הקשה רבנו ז"ל זאת הקשיא וענה להם תרוץ נכון. ונתפלאו מאד ונשקו את רגלי רבנו ז"ל ואמרו לו, מילא זאת אנחנו יודעים שאתם יותר חכם מוויזעל, שהוא לא ידע תרוץ ואתם יודעים תרוץ, אבל מאיפה ידעתם המחשבה שלנו. ענה והסביר להם שזה מחמת חכמה, כי מי שיש לו מח נקי וזך, יכול להכיר המחשבה על ידי השערות. ונתקבל אצלם. אבל אחר כך כשיצאו ממנו התפלאו עוד יותר ואמרו: אותנו! חכמים כמונו יכול להתעות כל כך, הלא זה אי אפשר בשכל אנושי בשום אפן וכו'.

ופעם אחת בא רבנו ז"ל אצלם והיה להם ספר בלשון יון (גריכש בוך) ושאל אותם רבנו ז"ל מה זאת? ויענו אותו כלאחר יד, זה אינו בשבילכם. כך היה איזו פעמים ששאל אותם והם ענו לו כנ"ל. ולקח בידו ואחז מספר של איזו דפים מהספר ואמר להם בעל פה מה שכתוב שם גם הדף והשורה, ונתפלאו מאד. הכלל, שהם נתקשרו אליו מאד ונכנס אהבתו בלבם מאד מחמת גדל חכמתו ז"ל, והיו רגילין לכנס אצלו והיה נחשב מאד בעיניהם. ופעם אחת דברו ממשיח, ענו ואמרו אנחנו רוצים אתכם למשיח. ופעם אחת אמרו לו שאם היה הקיסר הזקן חי היה לוקח הנזר והכתר מלכות מראשו, ומכתיר אתכם מחמת חכמתכם הנוראה, אבל מה נעשה שזה המלך הוא טפש וכו'. פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך, עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר, עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח. הכלל שיש הרבה לספר והמון יריעות יקצרו ממה שעסק עמהם וכו'. והסוף היה שבראש השנה האחרון באומין שנת תקע"א, התפללו יחד בקבוץ רבנו ז"ל, ובאה שפחת הירש בער לקרא לו שילך לשתות קאווה וכו', ענה ואמר לה: זה לא, הינו קדם תקיעת שופר איני הולך לשתות. וגם התחיל להניח לצמח מעט זקן, וגם מוהרנ"ת ז"ל חזר את התורה ח' לקוטי תנינא "תקעו תוכחה" עם הירש בער הנ"ל, כי היה דחק בבית, ומוהרנ"ת רק האזנים היו פונים לרבנו ז"ל, אבל שאר הגוף היה עליו דחק אנשים, ואת הירש בער לא דחקו כי יראו ממנו מחמת שהיה קרוב למלכות וכו', על כן שמע היטב את התורה וכו' ואחר הסתלקות רבנו ז"ל ומוהרנ"ת בכה והתאונן מאד כידוע, ענו ואמרו אליו אייך פעהלט דער רבי? אונז פעהלט דער רבי, ווען דער רבי זאל לעבין וואלטען מיר גיווארין בעלי תשובה וצדיקים גמורים [לך חסר הרבי? לנו חסר הרבי, אם הרבי היה בחיים היינו נהפכים לבעלי תשובה וצדיקים גמורים].

ועוד היה מעשה שאחר הסתלקות רבנו ז"ל היו חלוקי דעות איפה יניחו את רבנו ז"ל, כי אנשי החברא קדישא לא רצו שיניחו את רבנו ז"ל רק על בית החיים החדש, מחמת שעל הישן כבר לא הניחו מזמן רב, ואנשי שלומנו מטעפליק רצו דוקא לקח את רבנו ז"ל לטעפליק, ואנשי שלומנו מטהיראוויצא רצו לקח אותו לטהירוויצא, ורק הר' נתן היה האחד שצעק שהוא יודע אשר רבנו ז"ל רצה דוקא לנוח על בית החיים הישן הזה. ומובן אשר הרב ר' נתן היה מתבטל בדעתו מחמת שהוא היה רק אחד, אבל תכף בא הירש בער אל מוהרנ"ת ושאל אותו אם אתם יודעים שרצון רבנו ז"ל היה לנוח על בית החיים הישן, אז תחכו מעט ותגמרו חפציכם. והלך תכף אל האיספראווניק ולקח רשיון בשביל שני קברים, על כן יכלו עוד לעשות איזה בית קטן. [וזה הבית נתעוררה אשת רבנו ז"ל השניה (שלא היה לה עמו שום שיכות כלל, ואמרה עליו "אספרה כבודך ולא ראיתיך אדמך אכנך ולא ידעתיך") שיעשוהו מממונה וכן הוה. (ורמז הרב ר' אברהם על זה "ביתו זו אשתו")]. ואחרי פטירת רבנו ז"ל היו ידידים אהובים לאנשי שלומנו ומכל שכן למוהרנ"ת ז"ל. ומוהרנ"ת ז"ל היה לו צווי מרבנו ז"ל שידבר עמם. על כן בכל פעם שהיה באומין היה לו וויז'יט [בקור] אצלם ודבר עמם. ופעם אחת נכנס עמם בחקירות גדולות כל כך עד שצעק ואמר, מה רצה רבנו ז"ל ממנו. וגם פעם אחת היה אחד אצל רבנו ז"ל, ושאלו רבנו ז"ל במה מחזק את עצמו בנפילתו מעבודת השם יתברך, ענה ואמר עם דף גמרא. ענה רבנו ז"ל ואמר אליו אני דר בעיר גדולה ויש בה אפיקורסים גדולים, ואני מחיה את עצמי ב'ברוך הוא שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים' וכו'. ויש אומרים שזה אחד מהטעמים (נסח אחר שנסע) שבחר רבנו ז"ל באומין כדי שישא את ראש הר' נתן והר' נפתלי שהיה לבם נשבר מאד, ופה כשיראו שיש אפיקורסים כאלו יחיו את עצמם על שהם מאמינים בה' וכו'. פעם אחת בא מוהרנ"ת אצלם ושאלו אותו איזה חשבון עמק, אשר כמר אחד חכם גדול יגע את עצמו כמה שנים עליו, ובקש שיתנו לו חדר מיחד ושהה שם ערך שעה וחצי ועמד רגלו אחת על הספסל והשניה על הארץ וסתם את עיניו ועמק את מחו ואמר להם. ויספרו לו שזה הכמר יגע את עצמו כמה שנים, וכשעמד עליו עשה יום טוב וסעדה. ולקח מוהרנ"ת ז"ל וצרף לזה החשבון איזה מספר, ואמר להם כי עכשו אפלו ייגע את עצמו כמה שנים לא יעמד עליו. ואלו האפיקורסים הנ"ל, היה מוהרנ"ת ז"ל חשוב אצלם מאד מחמת שראו צדקו וישרנותו ומסירותו בכל לב ונפש אל רבנו ז"ל, ויישר בעיניהם מאד. ובעת המחלקת הגדול עליו, אמר הירש בער למוהרנ"ת ז"ל אם תסכימו אזי אכתב בקשה להקיסר בעצמו, ואז עד עשרים וארבע שעות לא ישאר שריד ופליט מן המתנגדים. ויען מוהרנ"ת ז"ל ואמר אליו: ראשית איני רוצה חס ושלום שיתגבר ההתנגדות יותר: והשנית איני רוצה שיהיו הם הנרדפים ואני הרודף, אני אין לי עצה אחרת רק תפלה. ופעם אחת דבר הירש בער עם מוהרנ"ת ז"ל מענין מציאות הויה: ענה ואמר אליו: וואס רעדסטו מיט מיר פון גאט איך זאג דיר "ואראה את ה'", איך האב גיזעהן גאט [מה אתה מדבר אתי מאלקים? אני אומר לך "ואראה את ה'" אני ראיתי את האלקים] והאמין לו. פעם אחת כשבא לאנדע מבארדיטשוב הביא לביתו מתנות הרבה וכו', ותכף כששמע שמוהרנ"ת ז"ל באומן, אז קדם שהלך לביתו הלך אליו. ודבר מוהרנ"ת ז"ל עמהם מהתכלית שהעולם הזה אינו כלום וכו', והעולם הוא מלא יגונות וכו'. והיה לפלא בעיניהם במחשבתם הלא אני באתי עכשו מבארדיטשוב ויש לי כל טוב וכו'. ענה מוהרנ"ת ואמר, יכול אחד לבא מבארדיטשוב עם מתנות הרבה, ויביא לאשתו טבעת זהב ולא תישר בעיניה ויהיה נעשה מחלקת עד שיהיה אצלו טוב מות מחיים. וכן הוה תכף עם לאנדא, שהלך לביתו ונתן לאשתו הטבעת של הזהב, ולא ישר בעיניה ונעשה מחלקת עד שהיה אצלו ממש טוב מות מחיים, והלך תכף אל מוהרנ"ת ז"ל ואמר אוי האט איהר גוט צוגיטראפן [אוי, נחשתם נכון].

ובעת המחלקת על מוהרנ"ת ז"ל נתנו לו התחזקות שלא יפל בדעתו. וספרו לו איזה מעשה שהיה בעולם, שהיה רופא והיה לו תלמיד העוזר לו. וברבות הימים ההמון עם התחילו לעשות עסק ופרסום מהעוזר יותר מהרופא, עד שהוא נתפרסם בעולם ונתכבד יותר. ופעם אחת עשה המלך סעדה (באל) וישבו כל אחד לפי כבודו וישב התלמיד העוזר קדם ואחר כך הרופא. ענה הרופא ואמר להעוזר דו ווייסט דאך יא דעם חלוק פין מיר ביז דיר [אתה הרי כן יודע את החלוק ביני לבינך]. ענה ואמר אליו, אל תפל בדעתך ואל יהיה לך חלישת הדעת, כי כן מנהג העולם שבכל דור ודור, תשעים ושמונה אחוז אינם יודעים מן האמת, והשני אחוז יודעים, וכן ענין מוהרנ"ת ז"ל. ואחר פטירת מוהרנ"ת ז"ל נסע הירש בער לאמריקא והיה כותב מכתבי ידידות להר' נחמן טולטשינער ז"ל. וכשנפטר שם כתבו בניו להר' נחמן הנ"ל באריכות מפטירתו, וכי נפטר בתשובה, ולא פסק מפיו אוי דער רבי דער רבי וכו' [אוי הרבי, אוי הרבי].

פעם בערב שבת קדש בנסע רבנו ז"ל לברסלב ועוד היום היה גדול אמר לאנשיו כמדמני שכשנבוא לברסלב יהיה נאך דער באד [אחרי המרחץ] וכן כשבאו לברסלב כבר נשרף ביום זה בית המרחץ.

אודות הרע עין שבהשיחות, שהמשרת קבל לפניו ז"ל שבקש ממנו שיתן לו משני סוסים סוס אחד ולא רצה, אמר לו רבנו ז"ל אם כן אין לו רק סוס אחד. בקשתי שיתן לי את הקעלביל [העגל], ואמר לו רבנו ז"ל אם כן אין לו קעלביל, כשחזר המשרת אצל האיש הנ"ל מצא שמת סוס אחד ונשאר רק אחד, וגם הקעלביל מת.

משה חינקעס ספר שפעם בבקר השכם שהלך למקוה והדרך היה דרך בית רבנו ז"ל, ובכן נסה אז להשקיף לבית רבנו ז"ל בעד סדקי הלאדין [התריסים] לראות מה עושה רבנו ז"ל וראה את רבנו ז"ל מאחוריו ופניו אל הכתל, בצהרים היה עוד הפעם אצל רבנו ז"ל ופתאם אמר לו רבנו ז"ל שצריכין לסתם ולהטיח את הסדקים בשביל שראיה אחד מהסדקים איין קוק פון אשפערינע איז מיך אויך מבלבל גם כן מבלבל אותי.

פעם אחת באו לרבנו ז"ל איש ואשה שיתפלל עליהם עבור בנים. אמר להם רבנו ז"ל בזה הלשון: איהר וועט בא מיר געהאלפין ווערין צווישען טאג און נאכט [אתם תושעו אצלי בין יום ללילה] וזה האיש הנ"ל היה דר בכפר אחד סמוך לאומין, ופעם אחת אחר הסתלקות רבנו ז"ל בא האיש הנ"ל ואשתו לאומין בשביל טבילת מצוה, וכשהלכו משם היה בין השמשות, והלכו דרך ציונו הקדוש והתפללו שם בדמעות שליש. וחזרו משם ונסעו לביתם, ונפקדו בשנה הזאת בבן זכר וקראו אותו נחמן על שם רבנו ז"ל. לאחר זמן כשנתגדל בנם נחמן, באותו זמן יצאה הגזרה של נעקריטין [לקיחת יהודים לצבא] על העולם, והבחור נחמן הנ"ל היה גם כן צריך לעמד להפריזיו [לראיון התיצבות], וכשבא עתו לעמד הלך מקדם על ציון הקדוש של רבנו ז"ל ובכה שם הרבה. וכשבאו אביו ואמו אצלו ספר להם שחלם לו שבא אליו אברך שצורתו כך וכך (והכירו שזה צורת רביז"ל) ואמר לו הלא נקראת בשמי, לא תעבד אצלם. ונעשה לו נס ויצא צרעת על גופו ומזה יצא חפשי מעבודת הצבא, ולאחר זמן קצת נתרפא ונעשה בריא כמקדם.

מעשה שחלה אחד פתאם בלילה ובאו הקרובים של החולה לרבנו ז"ל והתחיל רבנו ז"ל לדחות אותם קצת, והם התחילו להתעקש עם רבנו ז"ל. אמר להם רבנו ז"ל הביאו לי שני מאות רובל כסף ובהם יהיה כל מיני מעות. והתחילו לחפש אחר מעות ומסתמא היה קשה למצא בלילה. והלך זמן רב עד שהיו מוצאים המעות, אך מצאו המטבעות. ומטבע אחד של חמשה רובל חפשו עד שהחולה מת רח"ל, ונעשה יום. ואז מצאו המספר חמש רובל כסף בכיסו של החולה.

פעם אחת בא אחד מאנשי שלומנו (הוא ר' טעביע קריימר מטירוויצע) לרבנו ז"ל ודבר עמו רבנו ז"ל כי בודאי טוב לאדם להיות עני חס ושלום מלמות חס ושלום (כי כשלוקחין המעות מהאדם בודאי טוב יותר משלוקחין האדם מהמעות וכו'). כי האדם כשהוא חי יכול השם יתברך לתן לו כל טוב וכו' והאיש הנ"ל הסכים עם רבנו ז"ל. ורבנו ז"ל סים אז אפלו נחמן נתן היה מרצה להיות עני ולא להיות מנח תחת צרור עפר. ונסע האיש הנ"ל לביתו ובדרך שמע שנשרף ביתו ורכושו והנפשות הצילו. וגם שמע שנחמן נתן נסע בדרך מפטערבורג עם שק מלא זהובים, ופתאם נעשה לו לא טוב ולא הספיק לסע לעיר עד שנגוע בדרך ונקבר רחמנא לצלן, כי היה מסריח מאד וכו'. ואז ראה האיש הנ"ל הרוח הקדש של רבנו ז"ל.

כששמע הרב ר' נתן ז"ל מרבנו ז"ל שטוב שיהיה לכל אחד חדר מיחד להתבודדות ולכל פרטי עבודת השם התחיל להתגעגע אחר זה. ועלה על דעתו לבנות לו איבער שטיבל וכו', וכמו שמובא גם בספר המדות שלדור בעליה טוב לעבודת הבורא. אבל מרב עניותו חשב כמה זמן שצריך לבלות על זה לקבל מעות ולבנות בנין, ואמר בזה הלשון וויפעל תורה און תפלה איך דארף צוא ליב דעם אנווערין [כמה תורה ותפלה צריך אני להפסיד בגלל זה]. ובכן לעת עתה מצא עצה להסתפק בזה שעשה לו מחצה בחדר שדר בו איבער גיצאמט, ובאלו הארבע אמות זכה לחבר כל ספר התפלות שהשאיר אחריו ברכה, ועם הזמן זכה לאיבער שטיבל כמה שנים קדם הסתלקותו זצ"ל.

מה שמזכר במכתבי מוהרנ"ת אודות נחיצות ההתחזקות ובלעדה הסכנה גדולה והראיה מהרב מבלפור וכו', זה היה מעשה שהיה רב גאון וגדול בתורה ובחכמה והיה צדיק, ומחמת שלא היה לו התחזקות בעת נפילתו זה גרם לו שלבסוף נפל לגמרי מיהדותו רחמנא לצלן.

מעשה ממוהרנ"ת שנתקים בו "ואתן אדם תחתיך" שנגזר עליו וכו' ואז נפלו בלילה זה בבית איש כשר אחד שמו ר' נתן אפטייקיר (עין במכתבי מוהרנ"ת) והרגו אותו וכל בני ביתו. ובלילה הזאת שמע השמש מבית הקברות רעש גדול מהקבר של אביו, ובבקר כששמע שהרגו בנו ר' נתן הנ"ל והבינו שזה היה הרעש שרצה להצילו ולא היה יכול. וזה היה נגזר על מוהרנ"ת ז"ל ונתחלף על איש הנ"ל ששמו נתן.

רבנו ז"ל אמר לר' ליפא קוק מיך אן [תסתכל עלי] ומה שאיני אומר זאת להם (והראה בידו על ר' נתן ורבי נפתלי ז"ל) כי הם רואים אותי בכל פעם. עוד אמר לו דאס זעהסטו מיך איצטער זאלסטו מיך זעהן ראש השנה [אתה רואה אותי עתה, תראה אותי בראש השנה] וכו'. בפרוש אמר שהלמוד בחבוריו הוא אתחלתא דגאלה במהרה בימינו אמן.

ראה עוד מצאתי כתוב בכרך אחד שהיה אצל רבי נפתלי ז"ל.

א) אנכי אדרש מעמו בכל מקום שהוא כמו הב"ד. ב) מה שהעולם נוהגין לומר בשביל עין הרע רוקקין בו, מרמז בדברי חכמינו ז"ל בחנניא מישאל ועזריה להיכן אזלו, חד אמר בעין הרע מתו, וחד אמר ברק נטבעו, הינו רמז הנ"ל שהיו מתיראין מעין הרע ורקק בהם ומתו ברק. ג) יש לו מערכת השמים וזה לבד יהיה לו מפלה. ד) מתפאר בחרף כי חרף מערכות אלקים חיים, אבל דוד לא נתירא ממנו כלל ואמר שכבר היה לו מעשה עם ז' והחזיק אותו בזקן שלו, כי בא הארי וכו' והחזקתי בזקנו, שהחזיק אותו בזקנו והכיתי והמתי אותו, כן יקום, (ראה יש לו מערכה. עד כאן נאמרו לענין וכו' שספרו לפניו וכו' שיהיה חרף חזק).