יד

וברבות העתים והימים נתמעט אצלו הרבה מהמעות שלו, כי רוח החנות היה מעט מאד, וגם כבר היה נזון על שלחנו עוד מימי הקיץ הנ"ל, וזוגתו כבר הרגלה להתנהג כדרך העשירים, וכמו שראתה מעודה בבית אביה וחותנה, ומחמת כל זה נחסר אצלו הרבה מאד מהממון שלו. והיא התחילה מחדש להרבות דבריה כנגדו על שפנה את ערפו כל כך מעסקי העולם הזה, והוא כנגד זה התחיל מחדש לאטם אזנו מדבריה כנ"ל. פעם אחת בא לביתו קדם סעדת הערב, והעתירה עליו בדבריה עד שנחלש דעתו מאד, כי הרבתה לספר לו מעצם דחקה שכבר היא חיבת קצת ממון לאחרים בעד צרכי הבית כי רוח החנות מעט מאד וההוצאה מרבה כנ"ל, עד שנתמרמר מאד מדבריה ונכנס בכבד ראש לחדר אחר וישב שם. וענה ואמר רבונו של עולם הלא קדם שנעשין איש כשר באמת מכרח הדבר להתמהמה הרבה, לעת עתה תן לי פרנסה. וספר שאז נתקים אצלו מה שכתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה" כי עוד טרם דבר את הדברים האלה, הקדים השם יתברך רפואה למכתו והזמין לו מקום להתפרנס בלי שום עסק. כי בשעה זאת נתועד אביו עם שתפי החנות אשר לו ובחמלת ה' נכמרו רחמיהם מאד על מוהרנ"ת ז"ל. והרבו להוכיח את אביו על שפנה את ערפו מבן יקר ונחמד כזה. והוא תרץ את עצמו ואמר מה לי לעשות? הלא כבר החזקתיו על שלחני כמה שנים. וכבר עזרתי לו קצת במעותי גם אחר כך! ומה אפוא אעשה לו יותר, אחרי אשר יש לי עוד בנים קטנים המטלים עלי, ועוד כיוצא בדברים האלה. ונתנו לו השתפים עצה שיקח את כל שארית הסחורה שבחנות של מוהרנ"ת ז"ל ויאמיד אותה בשויה, וישתף אותה בתוך סחורותיהם אשר בחנות המשתפת שהיה להם באדעס, וממה שיעלה חלק הרוח ממעותיו חוץ מה שיותר קצת נגדו יהיה לו ממה להתפרנס. ומיד שלח אביו לקרא לו להודיעו מזה. וכן עשה. ונשתהה הדבר איזה שנים עד אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל שהתפרנס מזה בכבוד: