מא

המעשה מר' ליב מכפר וואטשעק שהיה אדמו"ר זצ"ל אצלו על ברית מילה, ואמר אז שהיה טוב פה להעמיד חפה, ואחר כך כשהגיע הזמן שבאה לטשיקעוו שכן היה המדבר, ירד מטר ולא רצה לנסע לשם, והיה בכפר וואטשעק החתנה. ואחר כך מענין רבי יעקב בעל מגיה שאמר לו כו', שמעתי כל זה מחתנו הרב ר' זלמן מגיד מישרים ושאל אותו אם היה בזה ענין, והשיב לו הן. גם שמעתי שספר בנו של רבי ליב הנ"ל שאחר כך בשבת שאחר החפה לקח רבי ליב שני דליים על כתפו ונשא אותם מן הפרוזדור אל הבית להעמידם על השלחן כענין השמחה. ויאמר לרבנו ז"ל שיברכו שלשנה הבאה יתן לו גם כן כזה, והשיב לו רבנו ז"ל גאט וויסט [אלקים יודע]. ונבהל מאד מן המענה הזאת, ובקש מר' ליבלי אפטיר שהיה אז המלמד שלו שישאל על זה מרבנו ז"ל. ושאל אותו, והשיב לו שיצוה עליו שיבוא בעצמו, ובא אליו, וצוה עליו שיבוא אליו לאחר שני שבועות. ואחר שני שבועות בא אליו עוד הפעם, ויאמר אליו שהחליף זאת בעניות שיחזר על הפתחים. והתחיל לבכות לפניו מאד, וצוה עליו שיבא עוד הפעם לאחר שני שבועות, וחזר ובא אליו. ואמר לו שזה אי אפשר (שלא יהיה עני) רק על כל פנים לא יחזר על הפתחים ויגנבו אצלך בשנה זו איזה פעמים וכו', ואחר כך ירחם עליך האדון ויבנה לך קרעטשמע [פונדק] קטנה, וממנה תתפרנס בדחק גדול כל ימי חייך עד שכל בניך יהיו מכרחים להפרד ממך או שיעבדו אצל אחרים, או שיפרנסו את עצמם בעבודות אחרות. וגם גלה לו כמה שנים יחיה ושבשבוע אחד ימותו הוא ואשתו. ואחר כך היה מכון כל הנ"ל רק שבמשך הזמן ההוא צמצם את עצמו גם בעצם דחקו לקבץ ולאסף על יד על יד מעות לכתיבת ספר תורה לבית המדרש דפה אומין וחקק עליו את שמו ונתן אותה להבית המדרש על הראש השנה שקדם פטירתו. גם אז כשאמר לו רבנו ז"ל ככל הנ"ל, פזר מיד בכל יכלתו מעות הרבה לצדקה, כי ידע בברור שלא יועיל לו אם ירצה להתחכם על זה: