לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן, וּשְׁבִירָתָהּ הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה, כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (פינחס דף רכד.): רוּחָא נָחֵת לְשַׁכֵּךְ חֲמִימָא דְלִבָּא, וְכַד נָחֵת רוּחָא, לִבָּא מְקַבֵּל לֵהּ בְּחֶדְוָה דְּנִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי. רוּחָא זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהוּא רוּחַ נְדִיבָה – עַל־יָדוֹ מְקָרְרִין חֲמִימוּת תַּאֲוַת מָמוֹן. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים עו): יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים. שֶׁהָרוּחַ מְמַעֵט תַּאֲוַת הַנְּגִידוּת וְהָעֲשִׁירוּת. נִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי זֶה בְּחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְאֵינוֹ אָץ לְהַעֲשִׁיר, כִּי הַנְּגִינָה זֶה הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם פא): שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף. חֶדְוָה – זֶה שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וְזֶה בְּחִינַת קְטֹרֶת, שֶׁמְּקַשֵּׁר חִמּוּם הַלֵּב עִם הָרוּחַ, וְזֶה (משלי כז): קְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. וְזֶה בְּחִינַת (דברים לג): יָשִׂימוּ קְטֹרָה בְּאַפֶּךָ – שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת קְטֹרֶת הַנַּ”ל נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת “בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל” (בראשית ג). וְזֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ, שֶׁאֲזַי יִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ב): בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ. וְזֶה בְּחִינַת (איכה ד): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה’. וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה־זָרָה זֹאת שֶׁל מָמוֹן בָּעוֹלָם – חֲרוֹן־אַף בָּעוֹלָם, וּכְפִי הַבִּטּוּל שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה זֹאת, כֵּן נִתְבַּטֵּל הַחֲרוֹן־אַף בִּבְחִינַת: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה’. וְנִתְמַשֵּׁךְ חֶסֶד בָּעוֹלָם בִּבְחִינַת (תהלים יח): וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ. וּכְשֶׁיִּתְגַּלֶּה חֶסֶד הַזֶּה, יִתְמַשֵּׁךְ הַדַּעַת, שֶׁהִיא בִּנְיַן הַבַּיִת, בִּבְחִינַת (שם ה): וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (פינחס, דף רכ:): וִימִינָא דָּא זָמִין לְמִבְנָא בֵּי־ מַקְדְּשָׁא, כִּי הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת בַּיִת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג.): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ’: