וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אֲמַר לִי הַהוּא טַיְעָא: תָּא וְאַחֲווֵי לָךְ הֵיכֵי דְּנַשְּׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעַ בַּהֲדָדֵי. אַזְלֵי וַחֲזָאֵי דְּעָבִיד כַּוֵּי כַּוֵּי. שַׁקְלִיתָא לְסַלְתָּאִי וְאַנַּחְתִּיהָ בְּכַוְתָא דִּרְקִיעָא. בַּהֲדֵי דִּמְצַלֵּינָא בָּעוּתָא לָא אַשְׁכְּחִיתָהּ. אַמְרֵי: אִיכָּא גַּנְבֵי הָכָא. אֲמַר לִי: גַּלְגַּלָּא דִּרְקִיעַ הוּא דְּהָדַר. נְטַר עַד לְמָחָר כִּי הַשְׁתָּא וּמַשְׁכַּח לָהּ:
רַשְׁבַּ”ם:
הֵיכָא דְּנַשְּׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעָא. מָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיָה שָׁם, שֶׁנּוֹשְׁקִים יַחַד זֶה לָזֶה. וְלָאו הַיְנוּ סוֹף הָעוֹלָם, דְּהָא מַהֲלַךְ הָעוֹלָם חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הֲווֵי, וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הִיא, דִּכְתִיב: יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ, וְהַיְנוּ מְקוֹמוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: סַלְתָּאִי. סַל לֶחֶם שֶׁלִּי: דְּהָדַר. חוֹזֵר. כִּדְאָמְרִינַן בִּפְסָחִים, גַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָּלוֹת קְבוּעִים:
דְּנַשְּׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעָא – זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו. אַרְעָא זֶה בְּחִינַת גּוּף, רְקִיעָא זֶה בְּחִינַת נְשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נ): יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל – זֶה הַנְּשָׁמָה. וְאֶל הָאָרֶץ – זֶה הַגּוּף (סנהדרין צא:). וּכְשֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה: עֲבִידֵי כַּוֵּי – עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה תְּפִלָּה כַּנַּ”ל, בִּבְחִינַת (דניאל ו): וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ.
וְשַׁקְלֵית לְסַלְתָּאִי וְאַנַּחְתִּיהָ בְּכַוְתָא דִּרְקִיעַ, סַלְתָּא זֶה פַּרְנָסָה, כְּמוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ (יומא עד:), הַיְנוּ שֶׁלֹּא רָצָה לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֵסֶק מֵעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, רַק בִּשְׁבִיל נִשְׁמָתוֹ. גַּם כָּל תְּפִלּוֹתָיו לֹא הָיוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַשֵּׁר נִשְׁמָתוֹ, אֲפִלּוּ אֵלּוּ תְּפִלּוֹת הַמְפֹרָשִׁים בַּתְּפִלָּה, שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הַגּוּף, כְּגוֹן רְפָאֵינוּ וּבָרֵךְ עָלֵינוּ וּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף, לֹא הָיָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר בַּר חָנָה בִּשְׁבִיל גּוּפוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל נִשְׁמָתוֹ, שֶׁהָיָה מְכַוֵּן לְפַרְנָסַת נִשְׁמָתוֹ וְלִרְפוּאָתָהּ. וְזֶה: וְשַׁקְלֵית לְסַלְתָּאִי וְאַנַּחְתִּיהָ בְּכַוְתָא דִּרְקִיעַ – שֶׁשָּׁקַל לַתְּפִלָּה שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַגּוּף, וְאַנְחָהּ בִּתְפִלָּה, הַכֹּל לְצֹרֶךְ נִשְׁמָתוֹ, כִּי מִמֵּילָא כְּשֶׁנִּתְקָן שָׁם בְּרוּחָנִיּוּת, נִתְקָן גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת.
וְעַד דִּמְצַלֵּינָא בָּעוּתִי לָא אַשְׁכְּחָהּ – הַיְנוּ אַחַר־ כָּךְ לֹא מָצָא כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁתִּקֵּן בְּרוּחָנִיּוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִמְשַׁךְ לוֹ שֶׁפַע בְּגַשְׁמִיּוּת. אָמַר אִיכָּא גַּנְבָא הָכָא, שֶׁגּוֹנְבִים הַשֶּׁפַע שֶׁלִּי. הֵשִׁיב לוֹ: גַּלְגַּלָּא דִּרְקִיעַ דְּהַדְרָא – הַיְנוּ גִּלְגּוּלִין דְּנִשְׁמָתִין הִיא הַגּוֹרֶמֶת שֶׁאֵין לַצַּדִּיק כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי רַבִּי פְּדָת (תענית כה.): אִי בָּעִית דְּאִחְרוּב עָלְמָא וְאֶפְשָׁר דְּאִבְרֵית בְּשַׁעֲתָא דִּמְזוֹנָא.
וְזֶה: קִנִּים תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה (בראשית ו). אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר פרשה לא): מַה קִּנִּים מְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהַרְתְּךָ. הַמְצֹרָע זֶה: נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף (משלי טז). וּמַפְרִיד בֵּין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּדָד יֵשֵׁב (ערכין דף טז), וְקִנִּים מְטַהֲרִים אוֹתוֹ. אַף תֵּבָתְךָ, הַיְנוּ תֵּבַת הַתְּפִלָּה, מְתַקְּנִין אֶת הַמַּחֲלֹקֶת וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם הַכְּלָלִי, שְׁלוֹם כָּל הָעוֹלָמוֹת. וְזֶה שֶׁמְּסַיְּמִין הַתְּפִלָּה בְּשָׁלוֹם: