כְּשֶׁמַּחֲזִיר הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לַיִּרְאָה כַּנַּ”ל, וְאָז נִשְׁלָם פִּגָמֵי הַיִּרְאָה, וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם. וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי שָׁלוֹם: יֵשׁ שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, כִּי תְּחִלָּה צָרִיךְ אָדָם לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, כִּי לִפְעָמִים אֵין שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לח): אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. וְעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה זוֹכֶה לְשָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (יתרו עט.): בְּאַתְרָא דְּאִית דְּחִילָא, תַּמָּן תִּשְׁתַּכַּח שְׁלִמְתָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד): כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, אָז יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל.
כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה – עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, בִּבְחִינַת (משלי לא): אִשָּׁה יִרְאַת ה’ הִיא תִתְהַלָּל. כִּי הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן*, וּבְקָרְבָּן כְּתִיב בֵּהּ (ויקרא כא): כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב. וּכְשֶׁאֵין בּוֹ מוּם, הַיְנוּ בְּאַתְרָא דְּאִית דְּחִילָא, אֲזַי יִקְרַב לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ תַּמָּה. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּחַנָּה (שמואל–א א): וְחַנָּה מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ – עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה זָכְתָה לִתְפִלָּה, כִּי עִקַּר הַיִּרְאָה הוּא בַּלֵּב כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכֶה לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי, הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת, כִּי עַל־שֵׁם זֶה תְּפִלָּה נִקְרָא קָרְבָּן, עַל־שֵׁם קֵרוּב הָעוֹלָמוֹת לִשְׁלֵמוּתָן: