וְדַע, שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת הַנַּ”ל בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי לִפְעָמִים הַקּוֹלוֹת הַנַּ”ל בִּתְפִלָּתוֹ הֵם יוֹצְאִים מֵרְשָׁעִים גְּדוֹלִים כָּל־כָּךְ, עַד כִּי כָל מִי שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדָּם הוּא מְסַכֵּן נַפְשׁוֹ, וְצָרִיךְ לָזֶה תְּפִלָּה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ תְּפִלַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יָרֵא מֵעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, כִּי אֲחִיזַת עוֹג הָיָה סָמוּךְ לְיָמִין, שֶׁהוּא אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: אַל תִּירָא אוֹתוֹ (במדבר כא), כִּי אָמַר: הָא יְמִינָא דִּילִי אִסְתַּלַּק, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (חקת דף קפד). וְעוֹג אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין, שֶׁהוּא מִבְּנֵי בֵּיתָא דְּאַבְרָהָם, וְאַרְצוֹ סָמוּךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה יָרֵא מֹשֶׁה מִמֶּנּוּ לְהִתְגָּרוֹת, כָּל־שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּנֵי־ אָדָם, שֶׁצָּרִיךְ מְאֹד לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, וּלְהָבִין שֹׁרֶשׁ הָרָשָׁע אֵיךְ אֲחִיזָתוֹ, אִם יוּכַל לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וּלְשֵׁיצָאָה לוֹ:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַבָּא שָׁאוּל: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי – שֶׁהָיְתָה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ תָּמִיד לִרְאוֹת בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים (ברכות יח:). פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי – כִּי עִקַּר מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים הוּא עַל־יְדֵי יְרֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת שֵׁב לִימִינִי וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת (יחזקאל כ). וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת – הַיְנוּ שֶׁרָצָה לְתַקֵּן קוֹלוֹת הַנַּ”ל. וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת – הַיְנוּ בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, וְעַל־יָדָם מִתְנוֹצֵץ אוֹר שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת רַגְלֵי הַכִּסֵּא, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בְּחִינַת צְבִי הַנַּ”ל. וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה – שֶׁלֹּא הִשִּׂיג בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בִּטּוּל קוֹלוֹת הַנַּ"ל. וּכְשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי – הַיְנוּ אַחַר גְּמַר תְּפִלָּתִי, שֶׁאָז פּוֹסֵעַ הָאָדָם לַאֲחוֹרָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת. אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הִיא – וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן קוֹלוֹת כָּאֵלּוּ, כִּי אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין, וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה יָרֵא מִפָּנָיו, עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא: אַל תִּירָא אוֹתוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שם).
וּבִשְׁבִיל זֶה בְּחִינַת רָשָׁע כְּעוֹג נִקְרָא פָּלִיט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יד): וַיָּבֹא הַפָּלִיט – זֶה עוֹג (ב”ר לך לך פ’ מב וע’ נדה סא ובתוספות שם וע’ מ”ר דברים פ”א), שֶׁרָצָה שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה. וְהוּא בִּבְחִינַת: צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק – אַבְרָהָם וְכוּ’ – ה’ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ, בִּבְחִינַת: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא כָּבַשׁ מִשְׁפָּטוֹ מִמֶּנּוּ זְמַן רַב, עַד זְמַן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא פָּלִיט, בִּבְחִינַת (איוב כג): וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי – שֶׁנִּמְלַט מֵהַמִּשְׁפָּט זְמַן כַּבִּיר:
וְעַל־יְדֵי־זֶה הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם עוֹשֵׂי טוֹב, זוֹכִים לִפְנֵי ה’, כִּי קֹדֶם כְּרִיתוּת הָרְשָׁעִים הָיָה פְּנֵי ה’ מְכֻסֶּה וּמֻסְתָּר בְּעוֹשֵׂי רָע כְּדֵי לְהַכְרִיתָם, בִּבְחִינַת (תהלים לד): פְּנֵי ה’ בְּעוֹשֵׂי רָע לְהַכְרִיתָם. וְעַכְשָׁו, תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִים בִּכְרִיתוּת רְשָׁעִים, תֵּכֶף נִתְגַּלֶּה פְּנֵי ה’ לְעוֹשֵׂי טוֹב. וְזֶהוּ (שם קה): בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד. כִּי עַל־יְדֵי תָּמִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא): תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, עַל־יְדֵי אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל תִּזְכּוּ לִמְצֹא פְּנֵי ה’, כִּי עַל־יְדֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּהַכְּרִיתוּת רְשָׁעִים כַּנַּ”ל:
וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת מַלְאָךְ סנד”ל בַּמַּלְאָךְ מט”ט שַׂר הַפָּנִים, כְּלָלִיּוּת עֲשִׂיָּה בִּיצִירָה, עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹפְלִין הַפָּסוּק: כֹּל הַנְּשָׁמָה (כמובא בכוונות) – בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה צָרִיךְ לְהַלֵּל אֶת ה' (בראשית רבה פ' יד), וְעַל־יְדֵי עַיִן הָרָע נִכְפָּל הַנְּשִׁימָה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַיִן הָרָע, אֲזַי מְגַהֵק וּפוֹתֵחַ פִּיו לְקַבֵּל נְשִׁימָה כְּפוּלָה, וּכְשֶׁהַנְּשִׁימָה כְּפוּלָה, גַּם הַהַלֵּל צָרִיךְ לִכְפֹּל כַּנַּ”ל, וּבִפְרָט שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּל וּלְהוֹדוֹת לַה’, שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מֵעַיִן הָרָע הַזֹּאת, וְהוּא רוֹאֶה בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת מט”ט שַׂר הַפָּנִים מֵאִיר לַעֲשִׂיָּה, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֵׂי טוֹב זוֹכִין לִפְנֵי ה’ כַּנַּ”ל, עַל־יְדֵי כְּרִיתוּת הָרַע עַיִן שֶׁגָּרְמוּ לִכְפִילַת הַנְּשִׁימָה:
(עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ ז”ל)