וַאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. כִּי כְּשֶׁאָדָם יוֹשֵׁב לְדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ, זֶה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא דְּדִינָא, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְדָן אֶת חֲבֵרוֹ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד, וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב אִם הוּא רָאוּי לָזֶה לִשְׁפֹּט אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא, כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ רָאוּי לִשְׁפֹּט אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ”ב): אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ. וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לִמְקוֹם חֲבֵרוֹ, כִּי־אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ (ב”ר ויצא פ’ סח, הובא בפירש”י פרשת כי תשא), וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לָדוּן אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּעַל־הָרַחֲמִים, וּבְוַדַּאי הוּא מְקַיֵּם בָּנוּ: הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת (אבות פ”א).
וְאָנוּ רוֹאִין רַחֲמָנוּתוֹ בַּמֶּה שֶׁקָּבַע לָנוּ רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, בְּרֹאשׁ־חֹדֶשׁ, כִּי זֶה הוּא חֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אֵיךְ הָיִינוּ מְרִימִין פָּנֵינוּ לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְקָבַע יוֹם הַדִּין רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּרֹאשׁ־חֹדֶשׁ, שֶׁאָז כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, בִּבְחִינַת: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה, הַנֶּאֱמָר בְּרֹאשׁ־ חֹדֶשׁ (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁבוּעוֹת ט), וְעַל־כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה בְּיוֹם הַדִּין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אָז כַּפָּרָה, כַּנַּ”ל. גַּם עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל בָּא לִידֵי זֶה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה. הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַךְ לְהִתְחָרֵט עָלָיו וְלוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי וְכוּ’, עַל־כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה לָבוֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה וּלְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם, כִּי גַּם הוּא יִתְבָּרַךְ עָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַךְ לְהִתְחָרֵט עָלָיו כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁאָנוּ רוֹאִין גֹּדֶל רַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ, עַל־כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ רָאוּי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מְקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי כָל הַמְּקוֹמוֹת הֵם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ”ל.
כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים מְקוֹמוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כְּגוֹן בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, אֵין הַכַּוָּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּתְצַמְצֵם שָׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים–א ח): הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה וְכוּ’. רַק מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם דְּבָרִים נָאִים, כִּי בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הָיָה צִיּוּרָא דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית וְצִיּוּרָא דְּגַן־עֵדֶן (ע’ בהקדמת התיקונים), עַל־כֵּן הִמְשִׁיךְ לְשָׁם קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְעַל־כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, כִּי הוּא מְקַיֵּם: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת (תהלים צג): לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹּדֶשׁ, ה’ לְאֹרֶךְ יָמִים. הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִמְשִׁיךְ רַק קְדֻשָּׁתוֹ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ שָׁם דְּבָרִים נָאִים, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְעַל־כֵּן: ה’ לְאֹרֶךְ יָמִים, הַיְנוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא אֲרִיכְתָּא (ע’ ביצה ד ודף ו ובשו”ע או”ח סי’ שצג) כַּנַּ"ל. וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, הוּא גַּם־כֵּן בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת (שמואל א ב): וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִילֵם, כִּי לַה’ מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת: וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. וְעַל־כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה כַּנַּ”ל:
וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר. תִּקְעוּ – זֶה בְּחִינַת הַמֶּמְשָׁלָה הַנַּ”ל, בְּחִינַת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן כַּנַּ”ל. בַּחֹדֶשׁ – זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, בִּבְחִינַת (תהלים קד): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים – שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדִים וְהָרְגָלִים הֵם עַל־יְדֵי חִדּוּשׁ הַיָּרֵחַ.
שׁוֹפָר זֶה בְּחִינַת הַלֵּב, שֶׁנִּזּוֹן מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא (זוהר פנחס דף רטז רכא וע’ תיקונים תיקון כא מט). גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בִּבְחִינַת (עמוס ג): הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, בִּבְחִינַת (ישעיה נח): הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ. גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בִּבְחִינַת (תהלים קיח): מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ וְכוּ’, וְזֶה בְּחִינַת מֵצַר הַשּׁוֹפָר וּמֶרְחַב הַשּׁוֹפָר. גַּם הוּא בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, שֶׁחוֹזְרִין כֹּחָם לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה כַּנַּ”ל, וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, בִּבְחִינַת (יהושע ו): בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל – רָאשֵׁי־ תֵבוֹת: וַ’יֵּצֵא יִ’צְחָק לָ’שׂוּחַ בַּ’שָּׂדֶה, כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי כָּל הַבְּחִינוֹת אֵלּוּ – בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. הַיְנוּ רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כַּנַּ"ל:
בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה הַנַּ”ל יֵשׁ קֻשְׁיָא, כִּי הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁפִּיעַ הַנְּבוּאָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְכוּ’, כַּנַּ”ל, הוּא לְמַטָּה מִבְּחִינַת מְקוֹם הַנְּבוּאָה, כִּי הַמַּלְאָךְ הַנַּ”ל הוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כַּמּוּבָא, וְהִיא בִּבְחִינַת לְמַטָּה מִנֶּצַח וָהוֹד, שֶׁמִּשָּׁם הַנְּבוּאָה. אַךְ יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה מֵהֶם, אֲזַי הִיא דַּיְקָא מַשְׁפִּיעַ נְבוּאָה, וְאֵין לָנוּ עַתָּה עֵסֶק בָּזֶה: