י.

עַל יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר בְּהַתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, עַד שֶׁזוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ; וְכֵן בְּכָל פַּעַם וָפַעַם עַל יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה הוּא הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַד שֶׁיּוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה, וּבָא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ: (תורה י”א אות א’)