ד.

כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם טִפְּשׁוּת הַלֵּב, הוּא מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב, וּבָזֶה הוּא מְטַמְטֵם בְּחִינַת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה, וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הֶחֱרִיב אֶת הָעוֹלָם; אֲבָל כְּשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת - זֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִיאָה. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּטַהֵר הַלֵּב וּמְגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת נִסִּים וּמוֹפְתִים בָּעוֹלָם: (תורה מ”ט אות א’ ז’ בסופו)