ב.

עַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה, הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל, וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַכַּעַס, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם וּלְרַחֲמָנוּת וּלְדַעַת גָּדוֹל, וְזוֹכֶה לִרְפוּאָה וּלְחַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים, וּלְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: (תורה נ”ו אות ז’)