עֵצָה

צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד מֵעֵצוֹת שֶׁל הַהֲמוֹן עַם, שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם עֵצוֹת רָעוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת מְאֹד. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן עֲצַת רְשָׁעִים וְחוֹלְקִים וּמִתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת - שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי מֵהֶם בָּאִים כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַפְּגָמִים, כִּי עֲצָתָם הִיא בְּחִינַת עֲצַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, וּכְשֶׁמְּקַבֵּל עֲצָתָם חַס וְשָׁלוֹם הֵם מַטִּילִין בּוֹ זֻהֲמָא, וְהֵם בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, וּמַרְחִיקִין מֵהָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִתְּפִלָּה, וּמִלָּבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד מְאֹד מִלֵּילֵךְ אַחַר עֲצָתָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם, שֶׁכָּל עֲצָתָם הֵם בְּחִינַת (ירמיה ב, כא) “כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת”, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, וְעַל יְדֵי עֲצָתָם זוֹכֶה לְכָל טוּב, לֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה, וּתְפִלָּה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים בָּעוֹלָם: (תורה ז’ אות ג’)

עַל יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכִין לְהִנָּצֵל מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהֵם עֵצוֹת רָעוֹת הַנַּ”ל, וְזוֹכִין לַעֲצַת צַדִּיקִים: (תורה ז’ אות ד’)

עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, וְתָמִיד הוּא מְסֻפָּק, וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ בְּשׁוּם דָּבָר (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ אוֹת נ”ד נ”ה): (תורה ס”א אות א’)

עַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל עֵצָה מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, נַעֲשֶׂה הַמְתָּקַת הַדִּינִים; גַּם עַל יְדֵי זֶה יָבוֹא לוֹ יְשׁוּעָה. גַּם אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל עֵצָה מִצַּדִּיקִים - אֲזַי אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא לוֹ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת (משלי יט, ג) “אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְכוּ’”. אֲבָל אִם הוּא מְקַבֵּל עֵצָה מִצַּדִּיקִים, אַף אִם אַחַר כָּךְ לֹא עָלְתָה לוֹ יָפֶה - הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רַק מִלְּמַעְלָה: (תורה קמ”ג)

תִּקּוּן הָעֵצָה הִיא עַל יְדֵי צַעֲקַת הַלֵּב, שֶׁצְּרִיכִין לִצְעֹק אֶל ה’ מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל יְדֵי זֶה חוֹתְרִין וּמְגַלִּין עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה גְּדֵלָה וְנִתְתַּקֶּנֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְזוֹכִין לִרְפוּאָה, וְנִתְתַּקְּנִין תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים הַרְבֵּה (עַיֵּן ‘אֱמוּנָה’ אוֹת מ”א מ”ב): (ח”ב תורה ה’ אות ג’)