לב.

צְדָקָה הוּא תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית. אֲבָל צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִתֵּן לְעָנִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כִּי עַל יְדֵי זֶה נִפְגָּם יוֹתֵר, רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲנִיִּים מְהֻגָּנִים לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם צְדָקָה; וְהִיא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד לִפְגַם הַבְּרִית: (תורה רס”ד)